"והקרבת את הפר לפני אהל מועד וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר: ושחטת את הפר לפני יהוה פתח אהל מועד: ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנת המזבח באצבעך ואת כל הדם תשפך אל יסוד המזבח." (תורה, ספר "שמות", פרשת "תצוה", פרק כ"ט, פסוקים י'-י"ב).
פָּר, מסמל את הרצונות הבהמיים של האדם. דם, בא מהמילה "דומם", החלק האחרון של המצב הבהמי.
לטבול את האצבע בדם ולתת על קרנות המזבח ולשפוך את כל הדם אל יסוד המזבח, אלה הם תיקונים מדויקים מאוד של האגו, אבל שאינם ידועים לנו ומוסברים בצורה כזאת אלגורית (של משל).
הם יכולים להיות מובנים רק לאדם שכבר נמצא בתכונות רוחניות, ומי שלא נמצא בדרגה רוחנית, תופס את זה כסיפורים מחייהם של עמים פרימיטיביים.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 26.08.2013
ידיעות קודמות בנושא:
השפה המקסימה של האלטרואיזם
שתי שפות, שורש אחד
שפה לגילוי הבורא