קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "השלום":
"כולנו רואים, מתוך הכרה פשוטה, אשר מין האדם מוכרח לחיי החברה. כלומר, לא יוכל להתקיים ולהתכלכל, זולת ע"י עזרת החברה.
ולפי זה, צא ודמה לך את מאורע הזה. למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד, הולך ופורש את עצמו מהחברה, למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורין גדולים, משום חולשתו להספיק לעצמו את צרכיו. הרי, שאין לו שום רשות להתרעם, על ההשגחה או על גורלו. ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו יותר, רק מכריז ומפרסם על טפשותו. כי בעת, שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי, בין החברה, אין לו הצדק, להפרש ממנה למקום שמם. ולאדם כזה, אסור לרחם עליו, להיותו הולך נגד טבע הבריאה, ולהיות שיש לו עצה, לחיות, כפי אשר גזרה עליו ההשגחה. על כן, הוא נטול רחמים."
מי שפורש מהחברה, אז ודאי שיסבול. כי כך אנחנו בנויים, שזקוקים לחברה. מפני שאף אחד לא יכול לספק לעצמו את כל הקיום הדרוש. כך גם אפילו אצל בעלי החיים, מכל שכן אצל בני האדם.
שאלה: אבל למה בעל הסולם, משתמש בשפה כל כך בוטה?
תשובתי: הוא רוצה להראות, שבטבע זה אמיתות חתוכות וברורות. אם אתה רוצה להישאר בן אדם, אז אתה חייב לחיות בין בני אדם. אם אתה רוצה להיות כמו בהמה, אז לך ותחיה בין הבהמות. ילד שנולד בעדר של פרות, לוקח דוגמה ממה שהוא רואה והופך להיות ככזה בכול, עד לגבולות הפיזיולוגיים, ויתכן שגם מעבר לגבולות האלה.
הסביבה קובעת הכול. אף אחד לא מבטיח לך שום דבר, על ידי בחירת הסביבה אתה קובע בעצמך את העתיד שלך. אז תחליט מי אתה רוצה להפוך להיות, לאיזו חברה אתה רוצה להיכנס. כאן נדרש דיוק: קודם אתה מקבל החלטה מי אתה רוצה להיות, ואחר כך נכנס לסביבה המתאימה שתעשה ממך דווקא מה שאתה רוצה להיות.
באופן אידיאלי, אם האדם מתקדם בצורה נכונה, בכך שמצרף את ההרגשה, בכך שבודק את עצמו, בזה שמקשיב לתכונות שלו, אז הוא תמיד ימצא לידו מקום נכון, סביבה נכונה, שתקדם אותו קדימה בעדינות ובאהבה.
למרבה הצער, אנחנו לא יודעים לעשות חשבון נכון, כדי שכך כל זה יהיה. הסביבה המתאימה נמצאת לידך, אבל אתה לא כל כך בוחר בה, אתה שוב ושוב חוזר לכל מיני מעגלים חיצוניים, חברות חיצוניות ומושפע מהם. בסופו של דבר, אפילו השפעה טובה אתה מקבל דרך הפריזמה של העיוותים החיצוניים, ונשאר בחוסר כל…
אם היית לגמרי, "עם הראש", נכנס לאחת הסביבות, לא חשוב איזו, אז היית מוצא מהר מאוד את אותה הסביבה שמועילה לך ביותר. אבל היום אתה מערבב, מבלבל אותן וכבר בעצמך אינך יודע, איפה טוב לך ואיפה רע. כי אין לך אבחנה מדויקת של אף אחת מהן, רק קווי מתאר מעורבבים ומטושטשים.
לכן יוצא, שהבעיה האמיתית היא בכלל לא כניסה לתוך סביבה רעה. אדרבא, תיכנס ותבדוק. אבל הערבוביה הזאת של סביבות משאירה בנו בלבולים: אנחנו כבר לא יודעים בעצמנו, מאיפה קיבלנו מה, ולא יכולים להחליט…
מתוך שיעור על מאמר "השלום", 11.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
בסביבה של כיווני כוח
"המקום" בו תבנה את ביתך
איסוף החלקים של תפיסת המציאות
