דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לשרטט את הגבולות בין קבלה והשפעה

לשרטט את הגבולות בין קבלה והשפעה

ברגע שאדם בא עם טענותיו לבורא, מייד מופיעה הסתרה, והוא כבר אינו מכוון בדיוק לבורא אלא נוטה למטרה אחרת. כי הבורא זה הכוח היחיד, שאין עוד מלבדו והוא טוב ומטיב. ואם אתה מכוון ישר אליו, אז לא יכולות להיות לך שום טענות. וברגע שאתה סוטה במקצת מהכיוון הנכון, אז מייד מופיעים בך חוסר שביעות רצון וטענות.

תחזור לכיוון הנכון ותמשיך ככל יכולתך, עד ששוב תסטה מהדרך ותתחיל להתלונן ולבוא בטענות. כך, על ידי חוסר שביעות הרצון וההתגברות עליה בכל פעם אתה מתקדם לבורא, בדומה לספינה שמתקדמת על ידי שינויי כיוון ימיים. כי אתה לא יכול להתקדם ישר לבורא, אין בך את תכונת ההשפעה, אין תכונות של טוב ומטיב. אתה צריך לבנות את הדמות הזאת מעל לתכונת הקבלה שלך, מתוך ההופכיות. אתה בונה העתקה של התכונות האלה, ולא את התכונות עצמן.

ידוע, שכדי לפסל פסל זה אפשרי רק מתוך חיסרון או מתוך עודף. אפשר לקחת סלע גדול ולהסיר ממנו את כל הדברים המיותרים, כך שתישאר הצורה הרצויה. ואפשר לקחת גבס ולפסל ממנו פסל. אך בכל מקרה, העיקר זה הגבול, הצורה החיצונית. את הצורה החיצונית הזאת אנחנו בונים על פני הרצון לקבל, בכך שכל פעם מבררים היכן עובר הגבול שלו עם הרצון להשפיע.

לכן העבודה שלנו תמיד מורכבת דווקא מהכיוון להידמות, ומסיבה זו האדם נקרא "אדם", כלומר "דומה" לבורא. העבודה היא בלהצדיק את הבורא. אני לא יכול לכוון את עצמי לכך, להפוך להיות בעצמי טוב ומטיב, שאין עוד מלבדו. אבל בזה שאני מצדיק אותו אני משווה את הצורה שלי איתו, משייך את עצמי לצורתו.

מתוך אגרת כ"ז של בעל הסולם, 17.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הטוב הוא קבוע שאינו ניתן לשינוי
כינור שמכוון לפי הקולן של הבורא
הטבעת האור

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest