לשקוע ברצונות של האנושות

כנס בסוצ'י. שיעור מס' 3.

שאלה: בעלותנו למדרגה הבאה, אנחנו צריכים לחבר את עשרת חלקיה לאחד, כדי להתקדם עוד יותר, כלומר להגדיל את ההפרש הזה בעוד עשר, על ידי צירוף של אגו נוסף. כיצד זה מתרחש? האם זה קשור איך שהוא עם היציאות שלנו לקהל החיצוני, עם אותם הרצונות שאנחנו מקבלים מהם?

תשובתי: אם אתה מתרשם מהייסורים של האנושות, מה שנקרא "אל תתרחק מהציבור", אז בעל כורחך אתה כולל אותם בתוכך ומעלה למאמצים בקבוצה ולבורא.

שאלה: אבל אני תופס את הייסורים שלהם באופן אגואיסטי. אני מסתכל עליהם, רע להם, וחושב: "ומה אם גם לי היה רע באופן כזה…?".

תשובתי: תמשיך. לא נורא. לאט לאט הדעה שלך אודות להם תשתנה. המחשבות שלך יעברו בהדרגה עיבוד מסוים, אתה תתרכך במקצת וכבר לא תהיה כל כך אגואיסטי.

שאלה: כיצד זה קשור לקבוצה? אם קיבלתי התרשמות מהקהל החיצוני, אני צריך להעביר את זה איך שהוא לקבוצה ולעכל בתוכה?

תשובתי: נניח, שכואב לי משהו. איך אני יכול למדוד את זה בעבודה שלי בקבוצה? בשום דרך. זה נכנס לתוך העבודה שלי, וזה הכול. מה לא מובן כאן? תכונות אנושיות פשוטות.

אם הייסורים של הקהל החיצוני הפכו לייסורים שלי, אם אני מתרשם מהם, אז זה עובד בתוכי. אבל אם אני עד כדי כך נטול רגש ואדיש, שהם לא עושים עליי רושם, אז אני צריך לבכות על זה ולבקש שירככו אותי, שהבורא יאפשר לי להרגיש אותם.

למה הוא לא נותן לי כזאת אפשרות? כדי שאני אבקש ממנו עוד, כדי שארגיש נחיצות גם בכזה סוג של מגע איתו.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס בסוצ'י, 14.07.2014

ידיעות קודמות בנושא:
סדר ההתפתחות
מגע עם הקהל
לפנות את הגודש בדרכי האור