לשם מה אתה חי?

ב"מדרש רבא" נאמר שלמעשה מן יכול היה לקבל טעם של בשר. לכן, כדי להצדיק את דרישתם לבשר, הערב רב החלו להערים על המן כל מיני חילולי קודש. אחדים מהם התלוננו: "זה נכון, שהטעם של מן יכול להיות שונה לגמרי, אבל הוא נראה כל הזמן אותו הדבר. אין שום שמחה לראות לארוחת בוקר מן, לארוחת צהרים מן ולארוחת ערב גם כן מן". אחרים התלוננו: "קשה מאוד לחיות ללא שום מלאי. כל יום אנחנו דואגים, האם ייפול מחר מן. אם חס וחלילה הוא לא ייפול, אז המשפחות שלנו ירעבו. למה אסור לנו לאגור מלאי של מן?".

הסיבה האמיתית לכל התלונות הללו הייתה, שלחיות באושר רק על המן לבדו יכלו רק צדיקים גדולים. כלומר מדובר על לשם מה אתה חי: או למען הגשמי, או למען הרוחני? כאן צריך לחדד את השאלה, לא להרחיק מעצמך את סוף החיים. האדם צריך להחליט עכשיו לשם מה הוא חי. הוא צריך לראות, עם מה הוא יסיים את היום הזה, כאילו שיותר אין לו כלום.

הבעיה היא שהוא לא צריך לחשוב על המלאי למחר, אלא לחיות את הרגע הזה במובן הטוב של המילה. כלומר, כל מה שיש לו עכשיו הוא נותן ונפרד מזה. ואז הוא לבטח יתקדם בצורה נכונה! במילים אחרות, אם הוא משקיע, אז הוא משקיע עד הסוף, אחרת הוא לא מעלה מ"ן.

שאלה: כלומר, הוא לא סומך על זה שעכשיו, כשהוא עובד על הרוחניות, הוא ישאיר משהו למחר?

תשובתי: למרבה הצער, לא לכל אחד מאיתנו יש כוחות לזה. אנחנו הרי רואים עד כמה זה לא פשוט. אבל לאט לאט, מגיע האור במנות ובכל זאת מתקן אותנו. ואחר כך מגיע מצב, כשאפשר "לתלוש" מעצמך את הגוף שלך מבלי להשאיר לו כלום, לתלוש וללכת לעשות חשבונות אחרים. אבל זו תוצאה מעבודת האור. פשוט כל פרוטה מצטרפת לחשבון שמקרבת אותך לרוחניות.

הערה: למרבה הצער, אנחנו לא רואים כיצד כל הפרוטות הללו נופלות לקופה ומקרבות אותנו לרוחניות.

תשובתי: אנחנו לא צריכים לראות את זה, אחרת נידמה לערב רב. לכן העבודה שלנו נקראת עבודה למעלה מהדעת.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 11.2.2015

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/d2oKE

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest