לשחק שאני למטה

הרב"ש, שלבי הסולם, "מטרת החברה ב'": "בכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו, על ידי זה, שכל אחד רואה מעלות חברו ולא חסרונו. אבל מי שחושב שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם".

כדי שאני אתכלל עם הזולת, אני צריך "לבטל את עצמי", להרכין את ראשי, ולא להעמיד את עצמי בשווה אליו. למה? הרי אנחנו מתכללים, וזה אומר שאנחנו צריכים להיות שווים?

כל העניין הוא שאני כל הזמן משחק עם האגו שלי, שכל הזמן רוצה "להעלות אותי מעל כולם". אבל אם אני מחזיק את עצמי ומשחק כאילו אני למטה, אז יש לי סיכוי להגיע להתכללות הדדית.

שאלה: נדרשת כאן עבודה עדינה: מצד אחד, אני רוצה לתת את המקסימום לקבוצה, ומהצד השני, אני צריך לעשות את זה בביטול עצמי. זה כביכול סותר.

תשובתי: זה מפני שאנחנו עובדים בהתנגדות לאגו שלנו. אם הייתי מכוון בצורה ניטראלית ביחס עם החברים, אז גם לא היו בעיות. אבל אני מלכתחילה נמצא "במינוס", ואני חייב לכסות אותו.

הקפיץ של האגו שלי כל הזמן מושך אותי כלפי מעלה, לגדלות עצמית (a). ולכן, כמשקל נגד, אני חייב להשקיע כוח נגדי (b). ואז, משני הכוחות האלה, נוצר כוח שלישי (c). וכך, יש לנו נוסחה של התכללות: a−b=c. אין לי ברירה אחרת.

שאלה: זה שייך גם לכנס בערבה?

תשובתי: אתה צריך תמיד להשפיל את האגו שלך בפני הקבוצה וכל הזמן להתעלות ולעורר את הקבוצה למטרה. כדי להעלות את הקבוצה, אני צריך "להיכנס מלמעלה", בעוד שעבודה פרטית דורשת ביטול עצמי.

מתוך שיעור הכנה לכנס הערבה, 19.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אל תפחד להידבק אם אתה רוצה להיטען
125 צעדים לגילוי העולם העליון
תרכין את הראש וקח כמה שאתה רוצה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/5Epqf

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest