דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לשחזר הרמוניות עילאיות

לשחזר הרמוניות עילאיות

laitman_2011-12-06_3067_w.jpg

ישנו מאמר של בעל הסולם, "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה". בעצם, זה העיקר. מכיוון שמה שנמצא בינינו עכשיו, זה האגו שלנו, ה"אני" שלנו. ואם היינו מבטלים אותו, מיד באותו הרגע היינו מרגישים את הבורא.

האגו שלי נמשך ממני עד עולם אין סוף. בהדרגה אני מבטל אותו, במילים אחרות, מתקן אותו 125 פעמים ובתוך האגו המתוקן מתגלה הבורא, יותר ויותר.

נסמן את ה"נקודה שבלב" שלי בצבע אדום. היא זה אני, ולפניי נפרש האגו שלי. במידה שאני מסוגל לחתוך "פרוסות" מהאגו שלי, באותה המידה אני עולה, עד שאתקן את כולו. ובכל פעם שאני מתקן אותו, מתגלה בו הבורא.

לשחזר הרמוניות עילאיות

בצורה כזאת ה"אני" ניצב לפנינו, בינינו לבין הבורא. לכן, המאמר נקרא: "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה".

האדם מרגיש קושי כשהוא רוצה לבטל את עצמו לטובת הבורא, כלומר, להקריב את ה"אני" שלו לטובת תכונת ההשפעה. הרי "ביטול עצמי", זה אומר בכלל לא לדאוג לעצמי. וזהו רק השלב ההתחלתי. ואחרי שמתקנים את כל האגו שלנו לשעבר ל"חוסר דאגה לעצמי", אני מתחיל בעזרתו לעבוד לטובת הזולת.

לכן, הסיבה האמיתית לקושי לבטל את עצמו היא, בכך שהאדם מרגיש כאילו כל העולם נשאר במקומו, והוא נעלם. אז מה נשאר לו? לכאורה, שום דבר. הוא עוזב את משפחתו, ידידיו, למען ביטול עצמי לטובת ההשפעה.

ואז מה איתי, מה עם הקרובים, המשפחה, העולם, בכלל כל מה שיש בי ולי? כאן מתעוררות שאלות ובעיות נוספות. ככל שאני ארצה לעשות זאת, פתאום אני מרגיש שיש בתוכי שוב משהו שמחזיק אותי, שלא מאפשר לי לעלות, שלא מאפשר להשקיע עד הסוף.

בצורה כזאת, האגו, הרע היחיד בעולם, הוא רב תכליתי, והוא כל הזמן מתגלה יותר ויותר. נראה שאני עליתי מעליו, אני לא צריך שום דבר לעצמי, אני מוכן להתכלל באחרים ולהתקיים רק בתוכם – אבל כשאני לרגע הזה, מיד מופיעות אצלי מחשבות שונות ששוברות אותי, רצונות שונים, כוונות מנוגדות, ואני שוב נזרק מהכיוון הנכון, מהריכוז.

לכן, כל הבעיה, הסיבה לקושי היא פשוטה – כאן מדובר על חוסר הרגשת הבורא. והדבר היחיד שיכול לעזור לנו בכל מאמצינו זה רק להרגיש, לגלות את הבורא. לא יכול להיות שום דבר אחר: או שאתה כל הזמן מרגיש את עצמך, כל הזמן נמצא בתוך עצמך, והאגו כל הזמן "מטלטל" אותך בתוך מעמקיו, סוחף במחשבות, או שיתגלה לך הבורא ורק אז אתה תצליח לא להיות בשליטת האגו שלך, אלא בשליטת כוח הבורא – כוח ההשפעה.

וברגע שאדם ירגיש את הבורא, כותב בעל הסולם, מיד נשמתו, כלומר, הרצון הפנימי שלו ירצה להתחבר עם שורשו, להתכלל בו, לבטל את עצמו בלי לחשוב פעמיים, באופן טבעי. עלינו להגיע למצב כזה, כלומר, לאלץ את הבורא להתגלות בנו. ואז כל הבעיות נעלמות.

לכן, הדבר העיקרי שאדם צריך להשיג זה הרגשת הבורא, כדי להרגיש שדווקא התכונה הזאת, הכוח הזה ממלא את העולם כולו, מנהל את הכול ואין עוד מלבדו. לא יישאר אף חלל פנוי בתוך האגו. כולו מתמלא בבורא והופך ל"מנגנון המבצע" שלו, ממושמע לחלוטין, מבצע את הכול בהתאם לתכונת ההשפעה, מתחבר אליו בלי שום בעיה בכלל.

האור העליון ברא את הרצון הזה, שבר ועיצב אותו בצורה שאנחנו מרגישים אותו. האור בכוונה הכין את הרצון דווקא כך, ובעזרת המילוי משנה אותו לחלוטין. לכן, הדבר העיקרי שהאדם חייב להשיג זה הרגשת הבורא, כדי להרגיש שהתכונה הזאת ממלאה את כל העולם ומנהלת את הכול, שולטת בכל.

זה מתרחש גם עכשיו, אבל ניסתר מאיתנו – כדי לאלץ אותנו לגלות אותו, לרצות שיתגלה. אנחנו צריכים להגיע לייאוש, כדי שנבין שרק גילוי יכול להציל אותנו. שום בקשה אחרת לא תשפיע: לחבר בינינו, לתת לנו כוונות נכונות, לתת לנו כוח, להבין את המתרחש, אפילו להתחבר – כל זה כבר יהיה תוצאה של גילוי הבורא.

ועל מנת להשיג את ההרגשה הזאת, כותב בעל הסולם, על האדם להשקיע את כל המאמץ בעבודתו הרוחנית, כלומר, כדי להכיר בכך שהדבר היחיד שבאמת חסר לו ושפותר ממש את כל בעיותיו, זה הרגשת הבורא. שלא יחשוב על שום דבר אחר חוץ מהשכר העיקרי שהיה רוצה לקבל תמורת מאמציו – להרגיש שהבורא ממלא אותו.

במצב כזה לא מתעוררות שום שאלות. הכול ברור, הכול מובן. אבל האם במקרה הזה אנחנו מאבדים את חופש הבחירה? האם אנחנו לא הופכים להיות "בובות קדושות"? הבורא שולט בנו וזה מאלץ אותנו לפעול רק בהשפעה. האם מסתבר שאנחנו הופכים להיות "מלאכים"?

לא. מפני שתכונת ההשפעה שאנחנו זוכים לקבל כתוצאה מהרגשת הבורא, אינה מבטלת את האגו. היא רק ממלא אותו, ושניהם ביחד נעשים כמו שני מצבים, שני כוחות, שתי תכונות שמשלימות זו את זו. אדם רוכש חופש אמיתי רק כאשר נמצאים בו שני הכוחות האלה ביחס שווה ביניהם. הבורא לא מדכא את האגו, לא מבטל אותו, הוא מאזן אותו כך שלאדם יש אפשרות להימצא בין שתי התכונות האלה, שני כוחות טבע.

ואז אנחנו מתחילים לגדל את ה"נקודה שבלב" שלנו, מחברים אליה את שני הכוחות האלה. היא מתפתחת כמו טיפת זרע בתוך הרחם.

יש לדעת, ממשיך בעל הסולם, שאין הבדל בין אור גדול והארה קטנה שהאדם משיג. מפני שאין שום שינוי באור, כל השינויים הם רק בהרגשה.

כלומר, אנחנו נמצאים כל הזמן בתוך נפח עצום, במלוא עוצמת האור – אבל מרגישים אותו רק בהתאם להשתוות התכונות שלנו לתכונותיו. ורק המאמצים שלנו לגלות את הבורא יבנו בנו את התכונות הנעלות הללו. אם אדם מסוגל להגדיל את הרצונות שלו, שמופנים כלפי תכונת ההשפעה, כלפי הבקשה הנכונה, באותה המידה הוא מגדיל את כמות האור שנכנסת לתוכם.

אז כיצד הוא יכול להגדיל את רצונותיו, להרחיבם, להכין אותם לקרבה עם האור? בעל הסולם עונה על כך: על ידי כך שמשבח ומהלל את הבורא – כלומר, את תכונות ההשפעה והאהבה, תכונות היחס כלפי הזולת, כלפי האחרים שנמצאים מחוץ לך.

כתוצאה מזה האדם מרגיש אסיר תודה על כך שהבורא קירב אותו אליו, כלומר, נתן לו בסיס כלשהו, נקודת מוצא כלשהי, המאפשרת להתחיל לפעול באופן כזה, להתעלות מעל העולם שלנו, מעל המצב האגואיסטי. לאדם יש הזדמנות להרגיש מעט את הבורא, את תכונת ההשפעה, להבין מעט על מה אנחנו מדברים בתוך הקבוצה, כשמשתדלים למצוא את מרכז הקבוצה – אותה ההרגשה שנוצרת בינינו.

אלה כבר הארות מקדימות מסוימות. הארות יותר ויותר גדולות. נכון שנראה לנו שאלה הם רצונותינו, מחשבותינו, כאילו שאנחנו התרגשנו בעצמנו ומצאנו משהו בתוכנו. למעשה, אנחנו לא יכולים למצוא בתוכנו שום דבר. אם מתעוררות תחושות כלשהן, כולן מתרחשות רק כתוצאה משינויים באור, שפעם קרוב יותר אלינו ופעם מתרחק מאיתנו. אם נוצרת בינינו הרגשת החום, אם אנחנו יותר מקושרים, במערכת יחסים רחבה יותר – זה רק מפני שבהדרגה מתחיל להתגלות האור העליון.

והעיקר, מעבר לחשיבות של כל זה, צריך כל הזמן להבין, להשתדל לשכנע את עצמי מבפנים, עד כמה חשוב לי הקשר עם הבורא – עם כוח ההשפעה, כוח הבריאה, שהיום נסתר ממני, עד כמה הגילוי של שני הכוחות האלה יאפשר לי לנהוג בחופשיות, להיות כמו הבורא כלפי כל היתר, באותה הכוונה, בהשפעה ובאהבה.

אין מקריות, דווקא הבורא נתן לאדם את ה"נקודה שבלב", משך אותו, נתן לו הזדמנות להתקדמות רוחנית. הוא נמצא איתנו, עם כל החברים בעולם. וככל שאדם מייחס לכך חשיבות רבה יותר, כך הוא מגדיל את הכלים שלו – את המקום שבהמשך יתגלה בו האור, יתגלה הבורא.

הכרת תודה לבורא צריכה להיות תמיד יותר גדולה מהבקשה – כדי שהבקשה תהיה פועל יוצא של הכרת התודה, כדי שהיחס לתכונת ההשפעה אכן יבוא כתוצאה מההתקדמות שלי לקראתו. וזה מצליח רק אם אני מתכוון להודות, להלל.

חייבים להודות בכל המצבים שלנו, אפילו בתחושות הגרועות ביותר. בצורה כזאת אדם לומד להבין את הייחודיות של שליטת הבורא עליו. הוא מבין ומודע לכך שכל הפעולות, השליליות ביותר שהוא מרגיש בעולם הזה, מיועדות למענו, לטובתו. והבורא סובל מכך פי מיליארדים יותר ממנו, כפי שאנחנו כלפי ילדינו.

לכן, אסור להאשים אותו במשהו, לכעוס עליו, לא להיות מרוצה. אם אדם מבין שנמצא בהשפעת הכוח האחד והיחיד, הקבוע, הכוח הנצחי, אז בוודאי שלא יכול להיות מצב כזה. תמיד, קודם כל הוא מרגיש הודיה גדולה, ביטול, ורק אחרי זה באותו הכיוון נובעת בקשתו.

אבל מכיוון שהאדם מרגיש את הכול רק בתוך הרצונות שלו, כותב בעל הסולם, הוא אף פעם לא מסוגל להעריך במדויק את מידת הקשר האמיתי בינו לבין הבורא. מכיוון שהרצונות האגואיסטים שלנו, כל עוד הם לא מתוקנים, תמיד "סותמים" את הערכת הקשר שלנו עם הבורא. לא משנה כיצד אני ארגיש אותו, גם אם בצורה הטובה ביותר – בכל זאת ישנה ההרגשה עצמה ויש הערכתה. והערכתי תמיד נמוכה יותר. מפני שהיא ניתנת בתוך הרצונות האגואיסטים שלי שעדיין לא מתוקנים, ולכן, אני תמיד נשאר לא מרוצה במשהו. האגו מוריד מהרגשת הבורא כמות עצומה של "אוברטונים" (צלילים עיליים), "הרמוניות עילאיות", ומשאיר רק הארה עלובה.

תתארו לעצמכם, במקום שאדם אהוב עליי יבוא, יחבק וינשק אותי, הוא ישלח לי חבילה קטנה בדואר, וזה הכול. כך גם האגו שלי מרחיק בסופו של דבר את הכול, אני מקבל חבילה כלשהי שנראית לי בכלל לא חשובה.

כך גם אנחנו צריכים להשלים בעצמנו את אותן "הרמוניות", ה"אוברטונים" (הצלילים העיליים) – את מה שהאגו מסנן, "חותך" את כל היחס המיוחד, הנעלה, את התענוג, ההרגשה. בעזרת ההודיה, דרך רוממות הבורא עלינו להוסיף גם את מה שהאגו סינן דרך המסנן שלו.

אם אני יודע לעשות זאת, אז דווקא בתוך ה"הרמוניות" הנוספות האלה, אני מתחיל להרגיש את הופעת הבורא. המסנן מסלק אותו, משאיר לי רק מתנה קטנה, לא משמעותית, הארה חלשה – ועליי כאילו, לשחזר אותה. ואני משחזר אותה על ידי כך שאני פונה אליו בהתפעלות, בהודיה. אז בתוך הפנייה שלי מתגלה הבורא.

מתוך כנס חרקוב, שיעור מס' 6, 18.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הודיה לבורא זה מנוף לפסגות חדשות
צעד לקראת
קשיים הם הזמנה לגילוי

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest