לשבור את הקיר שבין העולמות

פעם (עד חורבן בית המקדש) עם ישראל היה ברמה רוחנית, לכן המצוות היו פעולות רוחניות עבורו. התפילין לא היה סתם קופסא שחורה, אלא אור של מצב גדול המאיר במצח של הפרצוף הרוחני. עבור עם ישראל זה לא היה עניין של ענף ושורש, אלא זה התחבר לאחד שלם. הם לא חיו בשני העולמות, אלא במציאות אחת כוללת. לכן לא התעוררה אצלם השאלה, האם לקיים מצוות בגשמיות או לא, מאחר והביצוע הפנימי והחיצוני ביטאו את אותה הפעולה.

אחר כך התרחשה "השבירה", הם נפלו למצב שהעולם הרוחני נסתר מהם. במצב הזה הם אינם יודעים מה מתרחש ברוחניות, הם מנותקים ממנה. התפילין או הטלית (אור מקיף המלביש את זעיר אנפין דעולם האצילות), הפכו מפעולות רוחניות לפעולות מכאניות, הנקראות מסורת או מנהגים.

בעבר זו לא הייתה מסורת, אלא פעולה רוחנית אמיתית: אני "הנחתי תפילין" ברוחניות, והנחתי אותו בגשמיות. בשבילי זה היה אותו הדבר, המציאות הייתה אחידה, שלמה.

כתוצאה מההתפתחות האגואיסטית שלנו, גילינו את "השבירה" שלנו, ההרס של הנשמה הכללית. כעת הגיע הזמן לנתץ את המחיצה הזו, כדי ששוב יהיה עולם אחד שלם.

האם כל בני האדם צריכים ללמוד את המנהגים והמסורות האלה? – לא, עלינו רק לשבור את המחיצה הזאת, וכאשר היא תקרוס בהדרגה, עם התיקון שלנו, המציאות הגשמית תתחיל להיעלם.

אם כל האנושות תתקן את עצמה, ולא רק חלק קטן ממנה שיצא מבבל וקרא לעצמו "עם ישראל", אז העולם יתחיל להיתקן והוא יאבד את צורתו הגשמית ברגשותינו. השכבה התחתונה שנתקן בכוונה על מנת להשפיע, תהפוך לרוחנית, ואנחנו כבר לא נרגיש אותה כחומר, היא תיעלם בהדרגה מהרגשתנו. עד שיעלם כל העולם הגשמי, כי הרי הוא עולם מדומה.

לכן כל מה שמלמדת חכמת הקבלה, הוא כיצד לשבור את "קיר הברזל" (ראה הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות א') המפריד אותנו מהעולם הרוחני.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, "גלות וגאולה", 12.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
סם החיים או סם המוות
לפני הגילוי האחרון
השורשים הרוחניים של המנהגים הארציים