דף הבית / המשבר ופתרונו / לשאוף לחברה מאוזנת

לשאוף לחברה מאוזנת

דעתו של ג. צ'ורני (G. Chorniy, סוציולוג): מהותו של המשבר הנוכחי היא בעובדה, שהאפשרויות להתפתחות הטבעית של הציביליזציה, אזלו. בהתפתחות נהוג להבין גדילה בכל דבר: בכלכלה, ברמת החיים, במספר האוכלוסין וכן הלאה. תהליך זה, בדומה לכל התהליכים בטבע, כפוף לחוקים מסוימים.

אם התהליך אינו נשלט על פי חוקים אלה, התהליך הינו ספונטני. עכשיו ההתפתחות הספונטנית הופכת להיות מסוכנת. אני חושב שהאנושות צריכה לשאוף לא להתפתחות, אלא להשגת מידת האיזון היציב עם הסביבה. במסגרת התהליך הספונטני איזון כזה הוא בלתי אפשרי. כדי להגיע לאיזון צריך שליטה.

למעשה, גם "מועדון רומא", וגם הממשלה העולמית המותנית דוגלים בהתפתחות יציבה, בקיפול של ההתקדמות הטכנולוגית והקפאה של חלק מהמגמות שיכולות לדרבן את תהליך ההתקדמות.

הם מציעים מערכת תלת-שכבתית שמורכבת מעליונים, ביורוקרטיה, ותחתונים, אבל היא לא תהיה יציבה, כיוון שכל אחד יפרש את הגבולות בין המגזרים בחברה לטובתו, ומכיוון שנשמר המנגנון של חוסר איזון, כסף. הרי, כסף זה לא רק אמצעי לניהול הכלכלה, אלא גם אמצעי לשליטה. החלוקה מחדש של כסף תגרום לחלוקה מחדש של הגודל המספרי של השכבות וישבש את היציבות.

צריך לעבור מחברה צרכנית המבוססת על כסף, לחברה של חלוקה מתוכננת.

עם קריסתם של הקשרים המשפחתיים וקשרים אחרים בין אנשים, הילודה נעצרת. ההיסטוריה מראה שחברה ללא קשרים איננה בר קיימא. הגורם העיקרי שמוביל לכך, הוא התהליך של חלוקת העבודה. בלעדיו אין התקדמות טכנולוגית, ואין צמיחה ברווחים של האליטה. אבל מקצוען חד תחומי, אשר בקי בתחום מסוים ואינו מבין דבר בתחומים אחרים, אינו מסוגל ליצור קשרים עם אנשים אחרים.

עם הגדילה בחלוקת העבודה, החברה לוקחת על עצמה את הפונקציות הרבות שבעבר בוצעו על ידי ראש המשפחה. עכשיו, המדינה השתלטה על הכול. הגבר במשפחה הופך למיותר. המשפחה עצמה הולכת ומתפוררת. אבל אם אנחנו רוצים שהחברה האנושית תישמר, צריך לבנות משפחה חדשה שתורמת ליציבות. הרי, לאורך התקופות למשפחה היו צורות שונות. אפילו עכשיו, ככל הנראה, קיימים סוגים שונים של משפחות על פני כדור הארץ.

בתקופות שהמדינות לא היו גדולות, למלחמה היה תפקיד הרגולציה של מספר האוכלוסין. הרי, המלחמה מתנהלת על הגבול. כאשר המדינות הן גדולות, נפח הגבולות ביחס לנפח המדינה הוא זניח.

כאשר לאישה אין משפחה ואין לה על מה להישען, היא לא תוליד ילדים. וגם גברים, אם שום שיפור אינו נראה באופק, לא רוצים להביא ילדים לעולם שיצטרכו לסבול אפילו יותר מהם. הסיבה היא בחוסר חזון של העתיד! כאשר תהליך זה מתחיל, לא ניתן להפסיק אותו. כמו ברומא העתיקה, שבה האיטלקים הילידים נכחדו עוד 400 שנים לפני קריסתה של המדינה.

יש בעיה של מה שנקרא "אוכלוסייה עודפת" שקיימת לא משום שכדור הארץ אינו מסוגל לשאת את האוכלוסייה הזאת בגלל תשתיות ואקולוגיה, אלא משום שאנשים אלה אינם כלולים במנגנונים חברתיים רציניים. אולי בגלל הבעיה הזאת, אין תשובה חיובית לכל השאלות האלה.

העניין הוא שכעת במדינות המפותחות 80% מהאוכלוסייה מועסקים במגזר מתן שירותים, לאנשים האלה באמת אין שום שימוש. במפעלים הכול מופעל על ידי אוטומציה. מפעל כלשהו ייצר מוצרים, ומי יכול לקנות את אותם המוצרים? לאנשים אין איפה להרוויח כסף. לכן הם נאלצים להיכנס לתחום השירות – לשרת את עצמם. למעשה, יוצא כך, שהמדינה מפרנסת אותם.

אם המדינה תרצה, היא תאפשר להם להתקיים, אם לא תרצה, היא לא תאפשר. מצד אחד, יש התקדמות טכנולוגית, פריון העבודה עולה. מצד שני, אנשים נזרקים מתחום הייצור. אבל העבודה היא לא רק יוצרת עושר חומרי, היא גם מעצבת את האדם. בסוג העבודה תלוי גם סוג האדם שהיא מעצבת.

כאשר האדם אינו עסוק בעבודה אמיתית, הוא נהיה טיפש. ששה מיליארדי טיפשים – איך יכול להיות?

בעבר נהגו לומר, שבכל הזמן הפנוי האנשים יעסקו בתרבות, יקומו אוניברסיטאות מקומיות של תרבות. אבל אנשים אינם ממהרים להגיע לשם בשל חוסר מוטיבציה.

לכן, לא ברור במה להעסיק את האנשים כאשר אין להם מה לעשות, כי כל דבר נעשה על ידי מכונות. איני יודע אם בכלל אפשרי לבנות מערכת שבה כל אדם יהיה עסוק בעבודה שתטיב לו, ובו בזמן שהייצור יהיה יציב. אולי צריך באופן כלשהו לקרב את האנשים לאדמה? איני יודע. אני אפילו פוחד לפתור את הבעיה בתיאוריה: מה אם התשובה תהיה "בלתי אפשרי"?

את המעבר לחברה מאוזנת מישהו חייב לבצע. איפה הכוח, איפה האנשים שיישמו את הרעיונות החדשים? עכשיו אין אנשים כאלה. נקודה. מה לעשות?

מבנה החברה חייב להשתנות באופן מהותי. צריך לתת לאנשים את ההזדמנות לעבוד, כך שבעבודה הזאת יהיו תלויים החיים שלהם. יוצא כך, שצריך להסיר את הטכניקה לפחות באופן חלקי .

התרחיש הסביר ביותר לעתיד דומה לקריסתה של רומא: התפרקות לאזורי מאפיה קטנים שיילחמו ביניהם. ועם התפתחות הטכנולוגיה בימינו, זה מסוכן.

המשבר הנוכחי הוא המשבר המערכתי של כל הציביליזציה. התפתחות ספונטנית הובילה את הציביליזציה להתפתחות בירידה, ואם לא ייעשה דבר, הציביליזציה תתפרק והאנושות תשרוד את הקריסה הזאת.

אני מאמין שהאנושות צריכה לעבור מהתפתחות, לקיום יציב באיזון עם הסביבה. אני מאמין כי היישום של הרעיונות של "מועדון רומא" לא יבטיח את השגת היציבות הזאת. השיטות שבהן משתמשות הרשויות של המדינות המפותחות כדי לייצב את שיעור הילודה, עלולות להוביל להכחדה של האוכלוסייה.

הסכנה הגדולה ביותר לציביליזציה בעיניי היא התדרדרותו של האדם כפרט בחברה. התדרדרות זו נגרמת על ידי עקירתה של רוב האוכלוסייה מתחום העבודה בייצור, והפשטה של פונקציות עבודה בלתי נמנעת עם העלייה בחלוקת העבודה.

המשבר לא יחלוף בעצמו, הוא יסתיים באסון. ניתן להתגבר עליו רק על ידי ניהול קשוח של המערכת כולה. לשם כך נדרש, בפרט, לחסל את הכסף ולבנות מחדש את המשפחה המודרנית. עד כמה הדבר הינו מציאותי בתנאים המודרניים, מאיפה לקחת את כוח האדם לביצוע של השינויים? על שאלות אלה אין לי תשובות.

התייחסותי: הייתי אומר שזאת זעקתה של הנשמה, הרגשתו של המומחה שרואה את הסוף המתקרב של הציביליזציה על פני כדור הארץ, מה שאחרים אינם רואים, אינם מבינים ממה הם נסתרים, כמו שכתוב בתורה: "אכול ושתה כי מחר נמות."

אבל דווקא במצב זה מתגלה בעולם שיטת תיקון האדם, ודרכו של כל הציביליזציה. דווקא המשבר מסייע להבין מדוע דווקא בדרך זו היינו צריכים להתפתח עד עצם היום הזה. והעיקר הוא, שיש ארגון שיכול לקחת אחריות על שינוי העולם, ויש שיטה שלפיה העולם שלנו יכול וצריך להשתנות!

ידיעות קודמות בנושא:
בקרוב יתחילו זעזועים גדולים בעולם…
הבעיה של המשבר האקולוגי הגלובלי
אין לנו כדור ארץ אחר

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DYooW

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest