לרצות רק להשפיע

בעל סולם, "שמעתי" מאמר ל', "עיקר לרצות רק להשפיע":

"עיקר שלא לרצות שום דבר, רק להשפיע מטעם גדולתו ית', היות שכל קבלות נפסלות. ולצאת מבחינת קבלה אי אפשר, רק ללכת בקצה השני, היינו בבחינת השפעה."

אנחנו נמצאים במצב אחיד, בשדה המידע של תכונת ההשפעה. קיים רק שדה הכוח הזה – כוח ההשפעה. כך הוא מתגלה לנו.

בכוח הזה נסתרים יסודותיו שאנחנו איננו משיגים: צורה מופשטת ומהות. אנחנו משיגים, כפי שמספרים המקובלים, את שדה הכוח של ההשפעה. כדי להתקיים בשדה הזה באופן עצמאי, אנחנו נוצרנו מהכוח ההפוך – כוח הקבלה. אם האדם הפשוט מרגיש את מה שמותנה על ידי הטבע שלו ואינו משנה את עצמו, אז בשדה האחיד הוא מרגיש את המציאות שנקראת "העולם הזה". כל אחד יכול לספוג את תמונתה ולחיות לפיה. העולם הזה נקרא גם "העולם המדומה", כי איננו מרגישים את מה שבאמת נמצא מחוצה לנו, אלא אנחנו נמצאים ללא הכרה ורואים חלום בהשראת תפיסת המציאות המדומה.

בחלום הזה אנחנו מתפתחים יותר ויותר לקראת התעוררות ההכרה. כל האבולוציה שלנו, כל ההיסטוריה, נכנסים לתהליך הזה.

כיצד אנחנו יכולים להרגיש את המציאות חיצונית, האמיתית שבה אנחנו נמצאים באמת? כיצד למשש את שדה הכוח העליון שיצר אותנו, תומך בנו, משפיע עלינו ומפתח אותנו בהדרגה כדי לקרב אותנו אליו?

קיימות שתי דרכים:

1. הדרך הראשונה נקראת "דרך ייסורים". ברצון או בלעדיו, תחת השפעתו של שדה הכוח העליון אנחנו נתפתח, ובכל מקרה נרצה להכיר את מי שמנהל אותנו, משפיע עלינו, מפתח אותנו ומוביל אותנו. הייסורים יחייבו אותנו להגיע לסיבותיהם, ואנחנו נגלה שאנחנו סובלים בגללו, כי כך הוא משפיע עלינו.

אז אנחנו נצטרך להכיר אותו, להתקרב אליו בניסיון לשנות את הניהול שלו. ובדומה למקובלים הראשונים, באמצעות הייסורים אנחנו נגלה שהכוח הזה שמשפיע עלינו רוצה שאנחנו נהפוך לדומים לו על ידי החיבור בינינו. זה נקרא, "חוק השתוות הצורה".

למה צריך את זה? – העניין הוא, שאז אנחנו נהייה כמוהו, נצחיים, שלמים ומושלמים, ובאותו הזמן נישאר עצמאיים. הרי לו היינו בתוכו, תחת שליטתו המלאה, אז כאילו לא היינו קיימים. אומנם ההתפתחות שלנו כוללת בתוכה קוטביות: בתוכנו גדל כוח ההפוך לשדה ההשפעה, ובאותו הזמן אנחנו צריכים לעבוד על עצמינו כדי להיות דומים לו.

2. אם אנחנו רוצים ללכת לא ב"דרך ייסורים", אלא ב"דרך האור", השפעתו הטובה של שדה הכוח העליון, אז אנחנו מגלים חוק פשוט: כדי להישאר עצמאיים, אנחנו חייבים לדרוש מהשדה הזה את השינויים שמלווים את התפתחותנו. אם אני דורש והשדה מקיים, אין שום בעיה להישאר עצמאיים ובאותו הזמן להידמות לו. הרי אני בעצמי, בניגוד לרצוני, מבקש שהוא ישנה אותי.

כך, תוך כדי ההתפתחות שלי, אני כולל לתוך עצמי שני כוחות:

• הכוח שעומד נגד השדה הזה, הוא מכוון במלואו להשפעה ואני לחלוטין מכוון לקבלה.

• צורת ההשפעה שאותה אני מלביש על כוח הקבלה שלי.

בתוכי קיים כוח הקבלה, הרצון האגואיסטי האכזרי ששואף רק לתועלת עצמית, ועליו אני מלביש את הצורה ההפוכה – כוח ההשפעה והאהבה.

אבל איך אני יכול לדעת כיצד לבקש את כוח ההשפעה? הרי אין לי מושג מה זה. מה שאני מדמיין לעצמי, כל ההשערות שלי מבוססות על כוח הקבלה ואינן מאפשרות לי לדרוש שינויים בתוכי בצורה אמיתית. כל מה שאני מבקש מתוך הטבע שלי, תמיד יהיה מכוון לקבלה, לפעמים נסתרת או מוסווית, אך תמיד קבלה.

כיצד עליי לבקש שהשדה הזה ייתן לי את כוח ההשפעה האמיתי, שהוא יתחיל להתגלות בי בדומה לכוח הקבלה, שיהיו לי שני כוחות הפוכים זה לזה?

לשם כך נתנו לנו קיום מיוחד, אנחנו מרגישים את עצמינו חיים בעולם מלא באנשים כמונו. ואם אני רוצה לרכוש רצון המכוון להשפעה, בקשה להשפעה, אני יכול להתחבר עם האחרים, לפחות עם אדם אחד. הרי "מיעוט הרבים שניים". אבל טוב יותר, כפי שאומרים המקובלים, שאנחנו נהיה עשרה, כי זה מספר שלם. אני צריך להתחיל להתחבר איתם כדי להגיע להשפעה.

כיצד עלינו להתחבר? – גם זה מסבירים לנו המקובלים שגילו את השיטה – אני צריך לשבת איתם, לשתות, לאכול, ללמוד בסביבתם, והעיקר, להחזיק בכוונה, מה אני רוצה להשיג על ידי כל הפעולות הללו? חשוב לזכור שהכוונה שלי היא לרכוש את כוח ההשפעה. על זה כותב בעל סולם: "עיקר לרצות רק להשפיע".

יוצא, שאני עובד עם אנשים שרוצים את אותו הדבר, אנחנו נמצאים ביחד, באותה הקבוצה, ומישהו מלמד אותנו. איך זה קרה, אנחנו לא יודעים, כאילו במקרה. ואכן, אנחנו מונעים על ידי אותו השדה, בדומה לשדה אלקטרומגנטי שמסדר את שבבי הברזל לאורך קווי האיזון.

ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", בעל סולם כותב: "הבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר קח לך". הבחירה היא רק בלהתחזק יחד עם החברים בדרך לרצון להשפעה. את ההשפעה עצמה אנחנו לא יכולים להשיג, כי היא תכונת הבורא. אבל אנחנו חייבים בינינו לרצות את הרצון הזה להשפיע, ואז, כשאני מרגיש בו צורך, אני ארגיש בליבי שחסרה בי השפעה, שאני רוצה להיות המשפיע.

מדוע? – אני בעצמי לא יודע. זה קרה כאילו לבד, אחרי זמן רב, חמש, ואולי עשר שנים. לשם כך ניתנו לנו החיים האלה. לאט לאט בתוך ליבו של האדם מופיע רצון וצורך בתכונת ההשפעה.

הכול כאן כפוף ל"פיזיקה הפשוטה של הכוחות": ככל שהרצון בליבי להגיע להשפעה הוא חד יותר, כך שדה הכוח העליון משפיע עליי חזק יותר. כך אנחנו מתקרבים: אני, על פי הצורך בו שבתוכי, והוא, לפי כוח ההשפעה המכוון אליי. כתוצאה מכך, אנחנו מתחילים להרגיש אחד את השני, ואני רוכש את השינויים הפנימיים: בנוסף לכוח הטבעי של הקבלה, מופיע בתוכי גם כוח ההשפעה.

כך נוצרת הצורה הנכונה, הרצון לקבל בפנים והרצון להשפיע בחוץ, צורת ה"אדם", הדומה לבורא. הרצון לקבל שלו, "חומר" הבריאה, נשאר, ומבחוץ הוא מכוסה בלבוש, בכיסוי, ברצון להשפיע.

ואז, קודם כל, אני צריך לרצות להשפיע, וכשהרצון הזה בליבי מגיע למידה מסוימת של מתח, אותו הכוח משפיע עליי, ועל ידי השראתו מכניס אותי לכוח ההשפעה.

לבסוף הוא מתלבש בי ואני הופך להיות סוג של "גלאי", "חיישן" עבור השדה הזה. נניח, שקיבלתי לתוכי 10 גרם של רצון להשפיע. על ידי כך אני, קודם כל, נולדתי – במילים אחרות, אני מתחיל להרגיש את השדה הסובב אותי, אני מרגיש שאני נמצא בו, מרגיש את התכונות שלו, את היחס שלו כלפיי ואת היחס שלי כלפיו. חוץ מהרמה הגשמית הנוכחית, אני נכנס עם השדה הזה לקשר ברמה חדשה שנקראת "העולם הרוחני", כך בעצם אנחנו משיגים את הבורא.

בשדה הזה קיים כל המידע של העבר ההווה והעתיד, של כל מה שקורה איתי ועם העולם כולו. אדם ששומר על קשר עם השדה הזה מתחיל להבין כיצד להתקשר אליו נכון, מה לבקש ממנו. כך אנחנו מגלים את עצמינו בתוך זרם המידע העצום שממלא את כל המציאות. מכאן אנחנו מגלים מי זה הבורא, מה זה השדה הזה, כיצד ליצור איתו קשר, כיצד לנהל את כל המערכת… כך האדם עולה גבוה יותר ויותר, ונכלל בעולם הרוחני יותר ויותר. וכל זה, רק מתוך הרצון להשפיע שהוא קיבל לתוכו מהשדה הזה.

נחזור לכוח ההשפעה: בתוכו מונח התנאי – צריך לרצות להיות המשפיע. מי ירצה את זה? –

אנשים מיוחדים עם "נקודה שבלב", כלומר, עם מטען קטן שמפנה אותם לשדה ההשפעה, שהם בעצמם חלק ממנו.

ומה עם האחרים? – האחרים אינם מסוגלים לשאוף לכך. כמו המקובלים הראשונים, הם מסוגלים לגלות את השדה הזה בדרך ייסורים וצרות, בסבל, בלי להבין מה הסיבה למה שקורה ומדוע, באופן כללי, הם חיים.

בזמן שהמצב הזה נוצר, אנחנו מתקרבים כיום לנקודה ייחודית בהיסטוריה. היום דרך הייסורים של העולם, פחות או יותר, התגלתה. אפילו שלא כל השבעה מיליארד אנשים, רבים בכל זאת כבר שואלים את השאלות: "למה אנחנו חיים? מה היא משמעות החיים? מדוע אנחנו סובלים?". השאלות האלה שיוצאות מהם, אינן יכולות לקבל מענה. בנוסף, הם לא יודעים כיצד ולאן לכוון את הסבל שלהם. הרי הם אינם מבינים ואינם מרגישים שום דבר חוץ מהעולם הזה.

כאן מגיע תורם של האנשים עם ה"נקודה שבלב": אנחנו חייבים להיות בשביל האחרים כמו הבורא בשביל הנברא. הרי דווקא אנחנו מסוגלים לחבר אותם עם שדה ההשפעה, ובזה הייעוד שלנו שעליו כתב בעל סולם במאמר "ערבות". לכן אנחנו מתעוררים בהמונינו לעבר הכוח העליון והאחרים מקבלים את ההתעוררות הזאת מאיתנו. זה התפקיד שלנו.

ובכן,"עיקר לרצות רק להשפיע". אנחנו מסוגלים לרצות השפעה במודעות ובהכרה, כי נתנו לנו את החלק, את הניצוץ מהשדה הזה, ובעזרת הניצוץ אנחנו יכולים להתכוונן ולשאוף לשדה הזה כדי לגלות אותו. אם נחבר את הניצוצות שלנו נוכל לדרוש ממנו את כוח ההשפעה. והאחרים אינם מסוגלים לכך, הם זקוקים להנהגה שלנו.

מתוך השיעור על מאמר מספר "שמעתי", ניו-יורק, 21.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אור אחד, לבושים שונים
גלאי לגילוי הבורא
מניצוצות קטנים – לאור ההשפעה הבלתי מוגבל

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest