לרדת כדי לעלות

בעל הסולם, מאמר "החרות": "אולם כשבא על הכוונה של הבריאה והשי"ת יש לו נ"ר ממנו שנעשה רצונו, נמצא העצמות של האדם שמתלבש בנחת רוחו ית' הזה וזוכה לנצחיות גמורה כמוהו ית', ונמצא שזכה לחירות ממלאך המוות".

בעל הסולם מסביר את החירות בהקשר של תפיסת המציאות.

אנחנו חיים בעולם של כוחות. אין חומר, הוא רק מצטייר לנו תחת השפעתם של כוחות שונים שמייצבים עבורנו את ההרגשה הזאת. אני תופס את הטבע הדומם בכל הצורות והאופנים שלו, את הטבע החי והצומח, ואת בני האדם. ארבעת הסוגים האלה שממלאים את שדה ההרגשה שלי, הם הכוחות שמצטיירים בצורה כזאת ברצון שלי ומציירים, כמו על מסך, את תמונת העולם התלת-מימדי והרבגוני.

זה קורה כך מפני שהרצון לקבל שלי מחלק את ההשפעה הכללית, שנקראת "אור" להמון סוגים ודרגות של תגובה פנימית. בכללות, מכל התגובות האלה הוא מרכיב את תמונת העולם שאני רואה ומרגיש. לכן, מלכתחילה ניתנה לי הרגשה שאליה אני לא צריך להכין את עצמי. כבר יש לי את הרצון לקבל, ובתוכו אני מרגיש את העולם. חוץ מזה, אני רואה תהליכים בהיקף גדול בטבע הדומם, הצומח והחי, וכן בין המדרגות האלה. למעשה, מדובר על העולם הפנימי שלנו, אבל את השמות של האובייקטים והתופעות שלו אנחנו לוקחים מהמדרגה הנמוכה ביותר, לפי העיקרון של ענף ושורש.

ככל שאני עולה, אני מתקרב אל האור דרך שכבות הרצון שלי. במקום הנמוך ביותר אני רואה את תמונת "העולם הזה". ולאחר מכן אני עולה למדרגה הבאה, אל הרצונות שקרובים יותר לאור, ואותם הכוחות ניצבים מולי בצורה של פרצופים, עולמות וספירות. ואז אני כבר רואה בהכול את הקשר בין הענף והשורש, ובהתאם לזה, אני מכנה את הצורות שאני מרגיש כרצונות ויחסים בין הכוחות, בשמות מקבילים מהעולם שלנו. וכך נוצרת שפת הענפים.

עם העלייה למדרגה הרוחנית, הרצונות שלי משתנים. במילים אחרות, אני משתנה, ובכך אני עולה למדרגה של הידמות והשתוות חלקית לבורא. אפילו אם זאת רק המדרגה הראשונה מתוך 125 המדרגות (1/125), אני כבר חי במידה הזאת. ובמדרגה הבאה אני כבר חי במידה של 2/125. זה נקרא שאני תופס צורה שאינה נעלמת. היא כולה מכוונת להשפעה, בדומה לאור. אני דבוק בו. אני הוא אותו הכלי שהוא ממלא. וכך אני כבר נמצא בנצחיות, בבורא. נכנסתי לשטח שלו עם הרצונות שלי, וזוהי העלייה למדרגת החיים, הבריחה מ"מלאך המוות".

יחד עם זאת, זה לא מפריע לי שהמדרגה הראשונה שלי כל הזמן נשארת בתפיסה שלי, עד לסיום העלייה. אני חייב לרדת אליה ולהישאר בה, מפני שכשאני מתקן את הרצונות שלי, דווקא ממנה אני צריך בכל פעם להתחיל את העלייה. אני לא יכול לעלות מהמדרגה הרוחנית הנוכחית למדרגה הבאה. אני חייב לרדת, לקבל תוספת של רצון מקולקל, ואחר כך כבר לעלות לאותו הרצון במדרגה גבוהה יותר.

כל הרצונות המקולקלים צומחים מהמקום הנמוך ביותר. ולכן, על אף שגם את תמונת העולם הזה מציירים הכוחות שעל המסך של הרצונות שלי, בכל אופן, התמונה הזאת צריכה כל הזמן להימצא לפניי. כי דווקא מתוך ההרגשה שלה אני יכול לעלות לכל מדרגה של הסולם שמוביל לאין-סוף.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 12.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מדורה שאינה צריכה לכבות
לשחזר את החותם על פי הנחתם
כל מדרגה מתחילה מאפס

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/pz04m

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest