לרגש של האינטגרליות אין גבולות

שאלה: כיצד מתרחש המעבר מאינטגרליות ברמה הקבוצתית לאינטגרליות שצריכה להקיף את כל האנושות? המנגנון הזה אינו מובן כלל. בעיה זהה קיימת במדע: איך אפשר לייצב סולידאריות כלל אנושית?

תשובתי: זה מאוד פשוט!

קודם כל, רוב בני האדם, זוהי מסה, שלא יודעת היום במה להעסיק את עצמה ונמצאת במשבר תמידי. מה לא קורה איתם! כי אנחנו הרי איבדנו דור שלם ומאבדים עוד יותר. בכל מקרה צריך להעסיק במשהו את בני האדם.

במה עוד אפשר להעסיק בני אדם, כדי לקבל בסופו של דבר אזרחים בעלי מוטיבציה, נכונים, נורמליים, שמסתפקים במה שיש להם, ברמת חיים הגיונית, שמבינים שהטבע לא ברא אותנו כדי שאנחנו נגדל כל הזמן בצורה אגואיסטית?

אנחנו כבר השגנו את פסגת ההתפתחות הזאת. הלאה אסור לגדול! כל הזמן לייצר משהו שנשבר למחרת ורק לשמור ניירות ירוקים בבנק, זה לא יצליח! אנחנו עובדים על הדלדול של הטבע ועל הדלדול העצמי והתנוונות.

אם אנחנו לא רואים את זה היום, אז הזמן הקרוב יראה לנו את זה בבירור גמור. לכן לא יהיה שום מוצא אחר, חוץ מאשר להתחיל לעסוק דווקא בחינוך האינטגרלי.

אדם, שיימצא בקבוצה של הלימוד האינטגרלי ירגיש עד כמה הוא מחובר בצורה אינטגרלית עם כל שאר האנושות, כי לרגש של האינטגרליות אין גבולות!

בגלל זה, אינטגרליות היא אינטגרליות, שאני מתחיל להרגיש את עצמי כ"גלגל שיניים" בתוך מנגנון: כל המנגנון תלוי בי ואני תלוי בו, והוא בתורו תלוי במנגנון הבא ובבא אחריו. כך אני מתפתח בתוך האינטגרליות הזאת! אני מתחיל להרגיש שצפוף לי בתוך הגבולות האלה! אינטגרליות היא דווקא כזאת שיוצאת מתוך עצמה. זה לא האגו שמכוון הכול פנימה, אלא להיפך, זו תכונה שיוצאת, משחררת אותך החוצה, דוחפת אותך החוצה. בקבוצה אינטגרלית אני מתחיל לאבד את ה"אני" האגואיסטי שלי.

שאלה: האם זה איבוד של ה"אני" או איבוד של האינדיבידואליות?

תשובתי: זה לא איבוד של האינדיבידואליות! זה שימוש נכון באגו, מימוש נכון שלו, מימוש מלא שלו, כאשר אני על ידי מילוי האחרים, מתמלא בעצמי דרכם.

אני כמו גלגל שיניים, משתלב בחריצים עם כל שאר גלגלי השיניים ואז כל הגוף הזה, כל המערכת הזאת הופכת להיות שלי! אני מתחיל להרגיש שזה שלי. לא סתם "שלי", כמו שהחדירו לנו בזמן בניית הקומוניזם: "כל זה, שלך!".

כאן אני באמת מרגיש שכל זה, זה אני, מפני שנעלמים "אני" ו"הוא" ומופיע "אנחנו". וה"אנחנו" החדש הזה קיים בכולנו, אנחנו חיים מחוץ לעצמנו, אנחנו חיים מתוך כך שמרגישים את כל הגוף! אני לא תא של הגוף הזה, אלא כל הגוף! באותה המידה שבה אני נכלל בתוכו, אני מרגיש את כולו וזה מהווה את החיים שלי.

מתוך שיחה עם ואלריה חצ'טוריאן, 26.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תלות הדדית גוברת
חברה זה הגוף הרוחני היחיד
"לבלוע" את כל הבריאה