לראות שורשים עליונים דרך הענפים

זוהר: פרשת ויצא, סעיף ר"נ: ולא הלך לדרכו מיד, אלא שנתעכב ועבד שש שנים בצאן לבן, משום שכל עוד שרחל לא נתעברה עם בנימין, נתעכב שם. כיוון שהגיע השעה שנתעברה עם בנימין, ברח ולא ביקש רשות מלבן, כדי שלא יתעכב שם, ויתחבר יעקב בכל השבטים במקום הצריך, בארץ הקדושה.

חכמת הקבלה משתמשת בשפה מיוחדת הנקראת שפת הענפים. אם אני נמצא בכוונה "למען עצמי" בכל הרגשות, המחשבות והתכונות שלי, אני מרגיש מציאות של העולם הזה, וכל מילה, אפילו המילים שאני קורא בתורה, מצטיירות לי כפעולות המתרחשות בעולם הזה.

אך אם אני נמצא בכוונה "על מנת להשפיע", אז כל מילה שכתובה בתורה, באופן טבעי מצטיירת לי בצורה של תיאור כוחות ושורשים רוחניים. אז ברור לי שהתורה אינה מדברת באף מילה על האובייקטים הגשמיים (עדר, לאה, רחל, יעקב וכולי) והפעולות שלהם. ברור לי שכל זה, הם כוחות של הרצון והאור שבעזרתם אני מבצע את הפעולות האלה, וכך מרגיש. זה מצטייר אצלי מאוד בברור, ללא שום ספקות, מאחר והרגשות והמחשבות העליונות הרבה יותר חזקות מהתחתונות.

לכן בזמן הקריאה בתורה לעולם לא תבוא אליי מחשבה שמדובר בעולם גשמי, הרי הכול נתפס בהתאם לדרגה הפנימית המתוקנת של האדם. כעת אנחנו נמצאים בהרגשת העולם התחתון הגשמי שלנו. לכן כל מילה שקראנו או שמענו מייד מזמינה בנו דמויות של העולם הזה: כבשים, באר, נשים, גברים, כל מיני פעולות המוכרות לנו מהעולם הזה.

המאמצים שלי בזמן הקריאה בספר הזוהר חייבים לכלול מחשבה:

בעזרת שפת הענפים, על ידי המאמצים שלי, אני מעלה את עצמי מהענפים שבעולם שלנו אל השורשים שבעולם העליון. פעם אחר פעם אני משתדל לזהות את השורשים העליונים והמאמצים האלה מפתחים אותי, כמו את התינוק.

לכן איננו שומעים סתם צלילי מילים בזמן הקריאה בספר הזוהר, אלא כמו שאומר בעל הסולם בסעיף קנ"ה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות": "הודות לרצון והחשק החזק להבין את החומר הנלמד", אנחנו מעוררים על עצמנו את האור המקיף את נשמותינו. ההשתדלות עצמה מביאה לנו הבנה, מושכת את המאור המחזיר למוטב שמתקן אותנו. וברצונות המתוקנים אנחנו כבר מבינים ומרגישים, על מה מסופר בספר הזוהר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.07.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
מהענף אל השורשים הרוחניים
הבט תמיד מעלה
מה מלמדת שפת הענפים