קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה תגובתך על רצח הנערים שנחטפו על ידי מחבלים? כל העם נמצא עכשיו באבל על מותם.
תשובתי: לעם ישראל בכללותו יש ייעוד, ואנחנו חייבים לממש אותו. אם אנחנו לא עושים זאת, אז לא מביאים את העולם לתיקון הנכון, שאז יהיה בכיוון הרצוי. וכתוצאה מכך, מרגישים כמובן על עצמנו תופעות כגון החטיפה והרצח.
זה לא התחיל היום. אנחנו לומדים על השורשים של המתרחש מתוך "שבירת הכלים", פעולות עליונות שעברו עלינו. הרי בסופו של דבר, אנחנו נמצאים במערכת הנשלטת על ידי חוקים נוקשים, כפי שכתוב "חוק נתן ולא יעבור".
האור העליון שוהה מעל הכלים השבורים, ואם הם מתקנים את עצמם כתוצאה מהשפעתו, כלומר לוקחים חלק בתיקון העצמי שלהם, אז הכול הולך בדרך טובה של "אחישנה". הדרך הזאת היא הרצויה בעיני הכוח העליון וגם בעיני אנשים אחרים, כולל אומות העולם, שאז אין להם טענות לעם ישראל, אין אנטישמיות ויחס שלילי.
המקובלים כתבו על כך מספיק: רק ישראל מסוגל להביא תיקון לעולם, כיוון שמלכתחילה ישנם בו ניצוצות וקשר עם המאור המחזיר למוטב. אולם, אם עם ישראל לא מבצע תיקונים, אז במידה שלא מבצע הוא גורם למעשה את כל הרע.
כל זה נובע עוד ממעמד "מתן תורה". הרי התורה היא המאור המחזיר למוטב, הכוח העליון שמביא כל טוב לאנושות כולה. הכוח הזה יכול להתגלות בעולם רק באמצעות ההשתתפות שלנו, תיאום עימו.
אנחנו מעוררים את הכוח העליון כאשר מקיימים את המוטל עלינו, ואז שפע טוב נובע לכל העולם, כולם מכבדים אותנו ומוכנים להשתתף בפעילות שלנו. אך אם בכל רגע בחיינו אנחנו לא מבצעים את המוטל עלינו, לא מושכים את המאור המחזיר למוטב, אז יש חוסר מאור בעולם הזה, חוסר בכוח העליון, כלומר אנחנו גורמים רע לעולם.
ואין זה מפליא שהרע מתגלה תחילה עלינו, על עם ישראל, לרבות השנאה הכללית כלפינו והאנטישמיות. בסופו של דבר, אנחנו מזמינים זאת בעצמנו על ידי אי השתתפותנו בתיקון העולם.
ב"הקדמה לספר הזוהר" בעל הסולם מצטט מהתלמוד: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". כתוב בספר "מאור ושמש": "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות. וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם. ומתרחקים על ידי זה כל הקללות והייסורים."
ובכן, הבחירה היא בידינו. אם נעשה טוב, יהיה טוב לכל העולם, כולל אותנו. כך נעשה נחת רוח למעלה. אחרת, התוצאה תהיה שונה.
עכשיו תחשבו: בידי מי ישנה הבחירה? היא לא אצל עם ישראל, כמה מיליונים החיים בארץ ישראל. היא אצל מי שעובד במידה כלשהי למען הבורא. כלומר הבחירה היא בידינו, כולל הקבוצות שמקבלות על עצמן את העבודה הזו.
רבים מדברים על עבודת ה', אך המשימה מוטלת על אלה שמבינים שמדובר על תיקון העולם שתלוי בהם, בתאוצה בדרך. אם האנשים שקיבלו את ההזדמנות הזאת אינם מממשים אותה, אז הם אלה שאשמים בכל הרע שמתגלה בעולם.
אני מדבר בשיא הרצינות: אין שום תועלת להפנות אצבע מאשימה כלפי המחבלים, עמים אחרים או מי שלא יהיה. הרי אין להם חופש בחירה. אנחנו אלה שמעצבים את מפת העולם.
הפוליטיקאים יכולים לשחק במשחקים שלהם כמה שהם רוצים – זה לא קובע כלום. מספיק לקשור את הגורל למנהיג כזה או אחר. כבר נוכחנו לדעת שלא תלוי בהם דבר. הכול תלוי רק בכוח העליון, במידת השפעתו עלינו, וזה תלוי בעבודה שלנו: אנחנו פותחים לו פתח כדי לשפוך אור לעולם ולהביא אותנו לתיקון הנרצה בדרך הטובה.
לפיכך, כל אחד ששומע, שמבין זאת, ששייך במשהו לדרך הזאת, עליו להשתדל שלא תהיינה צרות. אם הן מתרחשות, יש להבין שאנחנו גרמנו להן על ידי הרשלנות שלנו.
כמובן, שעקב האסון, בכל אחד עולה שנאה אנושית ומגוון רגשות נוספים. אולם הכול מתרחש על ידי הכוח העליון המתגלה בעולם, ואנחנו המקשרים ביניהם. זאת אומרת, שאנחנו לא אפשרנו לכוח העליון לעבוד בעולם הזה כנדרש, ולכן האשמה עלינו.
לפיכך בואו נשנא את עצמנו, בואו נשנא את האגו שלנו, את הרע שבנו, שלא אִפשר לנו לפעול כמו שצריך. אנחנו צריכים להתחרט על מעשינו ולתקן את עצמנו, ובכך לתקן את המצב הכללי.
האסונות רק מעידים עד כמה, נכון לעכשיו, אנחנו מפגרים מקצב התפתחות העולם שמתפתח כל הזמן בעצמו באופן אגואיסטי, היינו, מתקדם לעבר הרע. ואם אנחנו לא מחברים את ההתפתחות הטובה לתהליך הזה, לא פותחים את הדרך למאור המחזיר למוטב, אז כמובן שמתדרדרים למצבים גרועים יותר.
אין מה לסמוך על הצבא, על פתרון צבאי. האור, אותו בלבד אנחנו צריכים להכניס פנימה, והוא יעשה את כל מה שצריך. רק אז נצליח ונתאחד עם השכנים שלנו ששונאים אותנו היום. אנחנו בלבד יכולים להפוך אותם לחברים נאמנים. הכול בידינו.
היום לא כדאי לנו להתפזר לתגובות ביטחוניות כוחניות. אנשי הביטחון, שיעשו את עבודתם, אך כעיקרון זו דרך ייסורים ולא אחישנה.
העניין הוא שהכול תלוי בנו ולא באחרים. עלינו לעסוק בעצמנו כמה שניתן. הרי לפנינו "שדה אשר ברכו ה'", ומצפה שיחרשו אותו. ואנחנו צריכים לעשות חשבון על אותם ההיבטים שלתוכם אנחנו עדיין לא מצליחים להכניס תיקונים, וזה מה שגורם לאסונות.
קודם כל, אני מחפש מה בכוחי לעשות, מה אני חייב לבצע. ללא ביקורת על אף אחד אחר. אם היינו עובדים ברצינות על החיבור בינינו ובאמצעותו מאפשרים לאור לגלות פעולתו, אז היינו מתקנים לפחות את עם ישראל ומונעים ממנו אסונות כגון זה.
תיקון העולם הוא דבר מורכב יותר, אך אז היינו מבינים כיצד לגשת לשלבים הבאים של התהליך הזה.
ובכן, תן לאור להתגלות במקום שבו אתה, דווקא אתה, יכול לפתוח לו את הדרך. ואז תראה מה הלאה. האור יעשה את שלו ואז תבין כיצד להמשיך את התיקון ולעורר מעגלים נוספים.
לעולם אין לסמוך על המכות או על מישהו אחר. יש לנו קבוצה מספיק גדולה וחזקה, אך היא אינה עושה את כל מה שהיא מסוגלת לעשות.
מתוך שיעור בנושא "איחוד עם ישראל", 03.07.2014
ידיעות קודמות בנושא:
צבא זה לא הנשק העיקרי
חטיפת הנערים: גלגל הצלה
כוח החיבור יפרוק את המחבלים מנשקם
