קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מתי התלמיד הופך להיות קרוב לך כמו בן?
תשובתי: כאשר הוא הופך להיות עוזר נאמן לחלוטין, ועבורי, כאשר המצב שלי הופך להיות חשוב יותר מאשר מצבו. זו נקראת "עבדות" רוחנית.
רק אז מדובר על הקירוב שלנו, מה שנקרא "דבקות". כי עכשיו כל חייו מוקדשים לביצוע המשימה שלי. אז הוא "נכנס" לתוכי והולך בדרך הזאת. וזוהי הדבקות: "גלגלתא ועיניים" של התחתון נכנסים ל"אח"פ" של העליון. וזו אינה פעולה חד-פעמית, אלא עבודה קבועה.
ככלל, עבור תלמידים מוכשרים מאוד פיתויים מסוג זה, כמו כבוד, תהילה, השגה של משהו בעולם, קיום אגואיסטי עצמי, מאוד אופייניים ומאוד מסוכנים. הם מוצאים לעצמם כל מיני הצדקות. אבל אין לכך הצדקה.
לכן יש לי תלמידים שאני מתייחס אליהם בקרירות באופן מודע, בריחוק, בדחייה, בעוינות מסוימת, כאילו בחשדנות, מראה להם את זה בכוונה, על אף שנדמה להם שאני באמת מתייחס בקרירות אליהם.
אני מתייחס אליהם כמו אבא שמראה לבנו שהוא לא מקבל יחס של חסד מצד אביו וצריך להיות על המשמר. ישנם כאלה שזה דוחה אותם ואילו האחרים ממשיכים להיאחז. הצדיקים הולכים בדרך הזאת, בכך שמבינים שבדחייה הזאת יש משיכה נכונה ומשתדלים להתקרב למורה, ואילו הרשעים בורחים.
הבורא מוביל אותנו בדרך זהה. רק שהיחס של המורה כלפי תלמידו מתגלה בצורה ברורה יותר. אחרי הכול, המורה נחוץ כדי להעביר את המדיניות של הבורא על התלמיד בצורה מפורשת יותר.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 24.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
עזרה חיצונית למען קשר פנימי
לשמוע ולהקשיב למורה
מדוע איני שומע את מה שהמורה אומר?
