לקבל את כל מה שהוא רוצה לתת

שאלה: איך אני יכול לתאר לעצמי את השתוות הצורה לבורא, שעליה אני צריך לבקש?

תשובתי: השתוות הצורה, זה צורה שנמצאת בהשתוות. זאת אומרת, שבפנים אתה שונה לגמרי ממישהו אחר, אבל כלפי מישהו שלישי אתם מתנהגים בדיוק אותו הדבר. זה נקרא שביניכם יש השתוות הצורה כלפי משהו שלישי חיצון, או אפילו ביחסים ביניכם.

זו רק צורה. יש לכם רצונות שונים, מחשבות שונות, הכול שונה. אבל אתם מייצבים את עצמכם כך שאתם נמצאים בהשתוות.

אם אני סתם דומה למישהו, אז זה לא נקרא השתוות. אם אני בדיוק כמוהו, אז אנחנו לא יכולים להתקשר זה עם זה: אני אוהב בשר וגם הוא אוהב בשר, אני שונא דגים וגם הוא שונא דגים, יוצא שאין לנו מה לתת זה לזה.

אני צריך לתת לו את מה שיש לי והוא צריך לתת לי את מה שיש לו. כאן חייבת להיות התאמה כזאת, כמו בין זכר ונקבה, שנכנסים זה לתוך זה. אז זאת תהיה התאמה והשתוות לפי המשפיע והמקבל.

אני מגיע להשתוות עם הבורא דווקא על ידי זה שאני רוצה לקבל ממנו את מה שהוא רוצה לתת לי, כי בזה אני משפיע לו. אנחנו שנינו משפיעים זה לזה, אבל אני נמצא איתו בקשר בזה שמקבל ממנו. אני כנקבה כלפיו והוא כ"זעיר אנפין".

ואם הקבלה שלי היא רק למענו, אז זה כמו נתינה. כמו שנאמר, אם הכלה נותנת מתנה לחתן חשוב, אז זה נחשב כאילו שמקבלת ממנו.

יוצא, שהשתוות הצורה זה מושג מאוד מורכב. בהתאם לרצון שלי אני צריך לרצות לקבל מהבורא את כל מה שהוא רוצה לתת לי. והוא רוצה לתת לי עולם אין סוף, אור אין סוף. אבל לפי הכוונה שלי, להיפך, אני צריך לרצות לתת בדיוק כמוהו.

הפעולות שלנו הן שונות: אני מקבל והוא נותן. אבל לפי הכוונה זה להיפך, דווקא אני נותן לו והוא נהנה ממני. בצורה כזאת אני מציל את המצב, מפני שאחרת אני לא יכול לתת לו הנאה. אין לו שום סיכוי ושום אפשרות ליהנות אם לא זה.

רק בתנאי שאני מקבל את כל מה שיש לו בשבילי, כמו פרה שמתפוצצת מחלב, בזה אני רוצה ליהנות לו, ואז הוא יכול ליהנות.

מתוך שיעור על המאמר "מתן תורה" של בעל הסולם, 13.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לא להיות חסר-שֵם, אלא להיקרא בשמו של הבורא
השתתפות חובה
אני משפיע בכך שאני מקבל את הכול!