לקבוצה אין זכות לשתוק

מתוך הכנס באירופה, שיעור מס' 3

שאלה: כאשר משהו מתרחש בקבוצה, היא מנסה לפתור בעצמה את הבעיות הפרטיות שלה במקום לפנות לקבוצות אחרות, ולצעוק: "תעזרו לנו!". האם מישהו צריך להציע לפנות לקבלת עזרה, או שכל הקבוצה צריכה להחליט, שבאמת יש לנו בעיה והגיע הזמן לצעוק כדי שישמעו אותנו?

תשובתי: בקבוצה שלנו בישראל קורה אותו הדבר. אני מרגיש, כאשר חבר זה או אחר נופל, מחכה יום יומיים, האם האחרים יגיבו לזה או לא? אם לא, אז אני אומר להם, מכוון את כל האחרים. כלומר, חייבת להיות ביקורת תמידית, ואין מה לעשות בקשר לזה.

וגם לקבוצה עצמה אין זכות לשתוק במקרים כאלה, מפני שבזה היא מזיקה לכל השאר.

אני לא צריך להסתיר שאני לא משתתף במשהו, מפני שהתנתקתי מהדרך הרוחנית, מהחיפוש, מהמתח, מההתקדמות קדימה. אני לא יכול לשתוק בקשר לזה, כי בזה אני מכשיל את האנשים.

זה דומה לקבוצת חיילים שיוצאת למתקפה, ופתאום אדם אחד לא מסוגל לזוז קדימה. אחרים סומכים עליו. מה יהיה אם הוא לא יבצע את משימתו? הם כולם ייהרגו, שום דבר לא יצליח. לכן, כדי לא להכשיל את הקבוצה הוא חייב לומר להם שמשהו לא בסדר איתו, שהרגל או היד לא מתפקדים אצלו.

ואם כל הקבוצה נפלה, אז היא מכשילה קבוצות אחרות. אנחנו לא יכולים לחשוב באופן פרטי רק על עצמנו. אם נחשוב בצורה כזאת, זה אומר שלא קיימת ערבות הדדית, אין התחייבות הדדית. אז בכלל, אין כלום! תחשבו על זה היטב.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס אירופה, 22.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
קבוצה המכוונת את עצמה למטרה בעצמה
בומרנג תמיד יחזור אליך חזרה
אם הקבוצה מתפצלת לתתי-קבוצות