קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם הרוחניות לא מתגלה ל"אני" שלי, אז כיצד אני יכול לדרוש משהו בכנס? כיצד ניתן לדרוש מהבורא שהוא ישנה אותי אם בעצם ה"אני" לא קיים?
תשובתי: לפני החיבור עם החברים אתה עובד בעצמך: אתה משתתף בחיי הקבוצה, בחיבור ובהפצה. מהצד השני, הכלי הרוחני שניצור יהיה משותף. אני אוכל להרגיש את הביטחון והרגשות הרוחניים רק בחיבור עם האחרים. אני יכול להבחין במילוי כלי ההשפעה רק יחד עם הזולת, רק בחיבור.
כך שאני מבצע פעולות פרטיות כדי להעלות את עצמי אל החיבור. ובכנס אני לא רואה את אף אחד בצורה נפרדת – אני רוצה לראות לפניי לא את הפנים של החברים אלא את הרצון האחד. יחד אנחנו יוצרים מעלינו מעין משהו אחיד – כלי רוחני שבו אנחנו רוצים לגלות את הכוח העליון.
שאלה: אם כתוצאה מהכנס אני ארגיש משהו דומה לזה, כיצד אהיה בטוח שבאמת השגתי את המטרה?
תשובתי: היא מתגלה כעובדה: או שאתה יודע שזה כך או שלא. הרי אנחנו משיגים את העולם הרוחני בצורה מציאותית. ההשגה הרוחנית היא גבוהה ועוצמתית פי מיליארד יותר מתפיסתך הנוכחית. עכשיו התפיסה שלך מוגבלת על ידי הנקודה השחורה שנמצאת במרכז של כל העולמות, שבה אין לנו שום הבחנות רוחניות. אנחנו לא יודעים לא את הסיבה ולא את התוצאה, אנחנו לא יודעים מהיכן מגיעות הרגשות שלנו, כיצד משתנים הרצונות שלנו. מדוע כל רגע בחיים שלי שונה מהרגעים הקודמים? – זה לא ידוע לי. הרגשות משתנים, המחשבות קופצות, הרצונות מתחלפים, מתגלים גורמי השפעה שונים, ולי אין מושג בנוגע לתהליך הזה ובנוגע לתוצאות המצבים שלי. אני נמצא בנקודה שחורה.
רק אם אני נכנס לרוחניות ומתעלה מעל הנקודה שלי, כשאני מרחיב את עיגול התפיסה שלי, אני מתחיל להרגיש את הסיבה של כל מה שקורה איתי. אני מבין כיצד צריך לפעול, אני רואה ומשיג, אני יודע שאני נמצא במצב משותף יחד עם כולם. אז כיצד אני אעצים אותו? כיצד אוכל לחזק ביתר עוצמה את הקשר בינינו? הרי העוצמה שלו קובעת את עוצמת ההרגשה שלי את החיים, את עוצמת הביטחון, את עוצמת ההבנה וההשגה שלי.
כך אני מתחיל לעלות מעלה מעלה. כשאני נכנס לתוך המושג "אנחנו", כשאני צולל לתוך הרצון וההרגשה הכללית שלנו, לתוך רחשי הלב המשותפים שלנו, אני מפסיק להרגיש את החיים הגשמיים – עד כדי כך שמותו של הבשר שלי לא נראה לי כמו המוות של עצמי. רק הגוף מת, מפני שהוא נשאר רק בנקודה המרכזית של כל העולמות, הנקודה השחורה והאפלה ביותר – ואילו אני כבר עליתי לפחות לעיגול הבא.
מתוך שיעור ההכנה לכנס הערבות העולמי, 04.12.2011
