לפתוח את עצמי לתפיסת הבורא

אם נברר את המושג אין סוף נראה שלמעשה המושג הזה לא קיים. הוא קיים רק ברצונות שלנו שעדיין לא מעוצבים.

במושגים "אין סוף", "חוסר גבול" אנחנו מתכוונים למצב שבו האור מאיר ללא צמצום ואנחנו פתוחים לגמרי להשפעתו. בדרך כלל אנחנו נותנים דוגמה כזאת: אם נמלא כוס עד הסוף, אז היא תהיה במצב של אין סוף, מפני שבמצב הזה הכוס לא מגבילה בשום צורה, את המילוי. כלומר אין סוף, מסמל "ללא סוף", "ללא הגבלה". עלינו להגיע עד למצב הזה ולפתוח את עצמנו ללא הגבלה לתפיסת הבורא.

 איך אנחנו תופסים את הבורא בתוכנו?

אנחנו נותנים שמות לכל מה שאנחנו משיגים בתוך הגבולות שלנו לפי התכונות שאותן מפעילים, כדי לתפוס ולהבין משהו. לכן אנחנו מודדים את הבורא שממלא אותנו, באופן ברור ומדויק מאוד: לפי מידה וגודל, לפי משקל, לפי הרצונות שלנו. ובאופן כזה מתקדמים.

אנחנו תמיד מגדירים את הבורא בעזרת אותיות, כלומר בהתאם לאופן שבו אנחנו תופסים אותו בתוך התכונות שלנו, ולא לפי מי הוא בפני עצמו, מפני שלו עצמו אין תכונות, אין שם, תכונה מיוחדת. אנחנו אומרים עליו שהוא "טוב ומטיב", "ממלא", "מרפא", כלומר כל מה שאנחנו מרגישים בתוכנו ומגיע ממנו. אבל מיהו בפני עצמו, את זה אנחנו לא יכולים להשיג.

מתוך שיעור וירטואלי, 8.12.2019