דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לעשות צעד אחרון אל הגאולה

לעשות צעד אחרון אל הגאולה

עד שאדם לא מתחיל לעבוד בצורה רצינית, אז הוא לא מרגיש התנגדות גדולה. אבל במידת ההתקדמות, ובמיוחד בשלב האחרון, כאשר אני מתקרב לשלב של יציאת מצרים, אז מתחילה התנגדות עזה של ה"קליפות" האגואיסטיות, עד ל"מ"ט (49) שערי טומאה". אי אפשר לצאת ממצרים, אלא אם כן יחייבו את האדם לצאת.

מצד אחד, אני מרגיש כבדות גדולה מאוד בלעשות אפילו צעד אחד קטן קדימה. ומצד שני, אני רואה, שאם אני לא אעשה את הצעד הזה קדימה, אז הכול ייעלם ואני אאבד הכול. כל היגיעה שלי תהייה לשווא, כאילו שלא עשיתי כלום.

לכן, חייבים לחזק את הקבוצה, חייבים לחזק את התמיכה ההדדית ולא לפחד משום הפרעות. כי "מ"ט שערי טומאה" חייבים להתגלות בכל עוצמתם.

ולא צריך לפחד שמגיעה הפרעה אגואיסטית ונופלת עלינו ומחלישה אותנו. כלומר, צריך לקום שוב ושוב. הבעיה היא בזה, שאנחנו שוכחים את הסיבה לירידה שלנו ומתפלאים, למה פתאום כל כך רע לנו, למה אין לנו התעוררות. עוד אתמול הייתי כולי בוער, עבדתי ב"הילוך כזה גבוה", והיום התעוררתי כמו איזו בהמה – אני לא זוכר כלום, לא מבין כלום, לא יכול לחשוב על שום דבר. אני מרגיש את עצמי עייף, רפוי ומפוזר, ולא מבין, שכל יום צריך לעורר את עצמי מחדש. וכל פעם זה בירור אחר חדש של ה"כלים" החדשים שעוד לא ביררתי.

ויכול להיות, שבאמצע היום פתאום מגיעה איזו ידיעה בלתי נעימה שפשוט מהממת אותי. ולולא התמיכה של החברים ושל הקבוצה, אני נופל. לבד אי אפשר להחזיק דבר כזה, ומאזן הכוחות נוטה לכיוון הרע. הקבוצה צריכה כל הזמן להזין את האדם בהתפעלות ובהתעוררות מחדש. היא חייבת להיות מקור של רוח חיים.

מתוך שיעור על מאמר של רב"ש "לשמה ושלא לשמה", 30.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מפגש מתחת לשער ה – 49
שלח את עמי!
שער ה- 50, האחרון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/6ad0e

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest