דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לעקוף את ההוריקן וליהנות מהמנוחה

לעקוף את ההוריקן וליהנות מהמנוחה

שאלה: האם קיים קשר או הבדל בין הצדקת הבורא וההשפעה?

תשובתי: לפי מידת הצדקת הבורא אתה מבצע השפעה לזולת. ולפי מידת ההשפעה לזולת אתה מפתח כלים כדי להצדיק את הבורא.

שאלה: מצד אחד, בכך שאני מצדיק את הבורא אני מקבל את כל מה שקורה באור חיובי, ומהצד השני ההשפעה היא מאמץ פנימי, משהו שהפוך מאיתנו ומנוגד לנו…

תשובתי: אתה חושב שהצדקת הבורא היא סתם הסכמה פאסיבית? – לא. להצדיק את הבורא זה אומר לסבול לחץ גדול מאוד של האגו, הקנאה, היצר, השנאה ורדיפת הכבוד, שמבעבעים ולא מניחים לאדם אף לא לרגע אחד. את המצבים האלה אני צריך להצדיק בכך שהטוב והמיטיב מוליך אותי אל תכונת ההשפעה השלמה. ברוחניות אין מנוחה מוחלטת במובן הגשמי שלנו. שָם מנוחה מוחלטת זה כאשר אתה מלא כוחות וכל הזמן מתגבר על כל הרצונות והמחשבות שמכוונות נגד ההשגחה וההנהגה הנצחית. תמיד יש לך הזדמנות להראות שאתה מנהל את המאבק בצורה נכונה, וזאת נקראת "מנוחה".

אפילו בפיזיקה – תנועה במהירות קבועה דומה למצב של מנוחה, מפני שבמקרה כזה אי אפשר לבדוק האם אתה נע או עומד במקום. כך גם אם הכוונה שלי קבועה ומכוונת רק להשפעה, הרי שאני נמצא במנוחה מוחלטת. אני שקט ורגוע לחלוטין, על אף שבכל רגע אני מבצע מיליוני פעולות של השפעה נגד האגו שלי. אני פועל, מתנגד, מתגבר, נותן יגיעה, אבל בעזרתן אני יכול להתעלות מעל לכל הבעיות. אני מסוגל לרכוש כאלה מסכים. וזה עבורי מנוחה ותענוג.

מצד שני, אם בכל רגע לא מופיעות אצלי הזדמנויות חדשות להשפיע בהתנגדות, אז לא טוב לי. אם כך, איפה אני יכול להשפיע על האהבה שלי? אני צריך כל הזמן הזדמנויות חדשות כדי להשפיע לזולת ולראות כיצד הוא נהנה מזה. כי האגו כל הזמן גדל, ואני חייב לגלות את הרצונות של הזולת כנגד הרצונות שלי. אני כל הזמן מחפשׂ הזדמנות לפעולה, לגילוי ולתענוג. ואם אני לא מוצא, אז היכן הוא הטוב והמיטיב? הוא הרי חייב לאפשר לי ליהנות באופן אלטרואיסטי מההשפעה. וכך אני מחפש איפה עוד אפשר לשרת את המלך.

אחרת אני פשוט מת. תיקח מאדם את הדבר היקר לו ביותר, תיקח, חס ושלום, מאמא את התינוק שלה. האם יכול להיות דבר גרוע יותר? הרי הוא עבורה הדבר העיקרי בחיים, בלעדיו אין לה למי לדאוג.

לכן מנוחה ברוחניות היא בכלל לא מה שאנחנו חושבים. אין לי כלי קבלה, אני לא יכול להשיג אפילו את התענוג הקטן ביותר, כי הוא מתנגש עם הרצון ומייד נעלם. אבל בהשפעה, להיפך, אני מגלה תענוג אינסופי.

אז מה הבעיה? כל הכלים מלאים.

אבל איפה הכלים החדשים? אני הולך קדימה לא מפני שהרצון הקודם הסתיים. פשוט האהבה שלי חיה רק אם אני מוסיף אליה עוד ועוד.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 29.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מפותים על ידי האור
הבירור שתמיד נמצא איתך
להצדיק את הבורא על פי העובדות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DEs92

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest