דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לעמוד איתן "על רגל אחת"

לעמוד איתן "על רגל אחת"

אנחנו לא מכירים את הטבע שלנו, ולכן אנחנו כל הזמן טועים לכיוון זה או לכיוון אחר בהערכה העצמית שלנו, מאשימים או מצדיקים את עצמנו שלא בצדק. אנחנו צריכים להבין, שאין לנו שום אפשרות לראות את האמת, והמוצא היחיד, זה לסמוך על המאור המחזיר למוטב.

הדימוי העצמי שלנו, התכונות שלנו, שנראות לנו עכשיו יפות או לא, כל זה עדיין רחוק מההבנה העצמית האמיתית שלנו שתתגלה, כאשר אנחנו נראה באור ה' את הטבע האמיתי שלנו, את המציאות. רק אז אנחנו נוכל להחליט מה רע ומה טוב בנו.

כי אפילו הגאווה, זו לא תכונה חסרת תועלת. נאמר: "ויגבה ליבו בדרכי ה'". כלומר אנחנו צריכים להתגאות, להתגבר על הקשיים, להיות גאים, לעמוד בתוקף על דרך האמת ולא להרשות לאף אחד להטות אותך מהדרך או לבזות. במקרה הזה, הענווה אינה מתאימה.

בדימויים שלנו על עצמינו ועל האחרים יש הרבה מאוד בלבולים, ולכן הפתרון היחיד, הוא בלהמשיך את המאור המחזיר למוטב. רק באורךָ נראה אור. ועד אז צריך רק לקיים בדיוק את העצות של המקובלים, כדי להתקדם כמה שיותר לתצפית האמיתית, על כל הטבע שלנו ועל עצמנו.

את הגישה הנכונה הסביר הילל: "אל תעשה לחברך, מה ששנוא עליך". (כך ענה הילל לאותו הגֵר, שביקש ממנו ללמדו כל התורה "בעומדו על רגל אחת"). זו בינתיים הבדיקה היחידה שאנחנו מסוגלים לעשות.

אם אתה עומד איתן על היסוד האחד הזה, "על רגל אחת", אז זה מספיק. אף על פי שהמצב שלך מאוד לא בטוח ורעוע בעומדך על רגל אחת, אבל אם אתה נאחז ביסוד האחד הזה ולא יותר, בכך שאתה כל הזמן מקיים את היסוד הזה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", אז אתה תוכל להתקדם.

יותר לא צריכים שום דבר, מספיק האחד הזה. זהו תנאי, שהוא לא יגונה ולא ישובח. לא נדרש שום דבר, חוץ מהחיבור, ורק על זה אנחנו כל הזמן צריכים לעבוד. טיב הפעולה נבדק רק לפי זה, עד כמה שהחיבור בינינו נהייה יותר חזק. ולא עושים חשבון בכלל עם כל מה שקורה מסביבנו. זה כבר יהיה "רגל שנייה", "שלישית", שזה יכול להביא לנו רק בלבול גדול בעבודה. לכן, תדאגו רק לחיבור שלכם.

מתוך ההכנה לשיעור, 16.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
על המשמר לטובת הזולת
עומד עם רגל אחת על המדרגה הבאה
הכלל של הלל

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xizPC

2 comments

  1. אני לא יודעת האם אתה באמת קורא את תגובות בבלוג, אם יש לך זמן לכל השטויות שאנחנו כותבים פה, אבל.. נגיד שגם עכשיו מדברת עם המאור.. 🙂

    אין לי בעיה עם התכונות שלי, אין לי בעיה אפילו אם מעשים, כי די קולטת לפעמים איך זה מופיע בתוך התמונה הכללית ומבצע את תפקידו..
    אבל לא מצליחה לשאת את עול הכוונה ההפוכה, היא פשוט קורעת אותי מבפנים. מקפיאה ומשתקת.

    איך אני עובדת עם זה???
    תפילה? בקשה? – יש. זעקה איומה.
    לא שלמה? יכול להיות. כנראה. אבל מאיפה הנחיצות?
    מאיפה לשאוף את הקץ הזה שייצר אותה? במקום כל הזמן לחפש איך ללכת בין הטיפות !?

    תודה.
    כולל לבורא על השאלה…

  2. בעניין "אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך":

    כמו שפעם שמתי לב על החברים – היום כבר שמה לב גם על עצמי, שגודל הכאב הזה, הכעס הזה על עצמי, על הפער, על הכוונה ההפוכה, מאוד מפריע ליישם את הצד הטוב שבמשפט הזה.
    בדיוק כפי שאין לי סבלנות כלפי עצמי, כפי שכועסת, מבקרת, הופכת לפסימית כלפי עצמי – כך חשה לאחרונה בעוצמה גם כלפי החברים. למזלי עדיין יש בי את הכוחות לפחות לשמור את ההרגשה הזו רק בפנים ולא להוציא אותה באמת על הסביבה.

    אבל אז – הכלל פועל, אבל תועלת – שוב הפוכה!
    אז לעשות לחברי את ההפך מאיך שמתייחסת לעצמי?
    או איך אני תומכת בחברים במצב הזה?
    =====================================
    איך אני משתמשת נכון ב-"אל תעשה לחברך… " בזמן שלא סובלת את עצמי, את הכוונות שלי..?
    =====================================

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest