לעלות לממד העליון

כאשר הנשמות משיגות איחוד זו עם זו, האדם מגלה מציאות חדשה. הרי ישנו הבדל בין גוף אחד שלם לבין גוף המנופץ לחלקים נפרדים, למרות שהחלקים האלה חיים, וכל אחד מהם מרגיש את קיומו.

כעת אנחנו מרגישים כחיים בעולם הזה, זו דרגת הקיום של כל חלק שאינו מחובר לגוף (אורגניזם) האחד והשלם. נותנים לו אנרגיית חיות, מחיים אותו בדומה לאיבר שהוצא מהגוף, ושומרים אותו בכדי לשתול אותו בגוף (אורגניזם) אחר.

אם כן, ישנם "איברים המוכנים להשתלה", שנותנים להם חיות כדי שהם לא ירדו למטה מדרגת החי (המדרגה הבהמית). האיברים האלה מרגישים את עצמם כנמצאים במציאות שלנו, אלה הם אנחנו.

אם אנחנו, קבוצת איברים כזאת, רוצים להתחבר בינינו ומבקשים זאת, הרצון המשותף שלנו (התפילה, המ"ן) מזמינים מלמעלה (מדָרְגָה עליונה יותר) כוח המחבר אותנו. באיחוד ובחיבור שלנו אנחנו מרגישים מציאות רוחנית, בדומה לגוף שאיבריו החלו להתחבר ביניהם וכל הגוף כבר חי חיים אחרים, לא את אותם החיים שבהם כל אחד חי בפני עצמו, בניסיונו להחזיק את הקיום הבהמי שלו.

 

אנחנו עולים מדרגת קיום בהמית לדרגה חדשה, דרגת האדם (מדבר). הרגשת החיים המשותפים האלה של כל  "איברי הגוף" (הנשמה הכללית), נקראת העולם הרוחני.

כעת הדרגה הקודמת אפילו כבר אינה נחשבת לחיים, הרי כבר איננו קיימים כל אחד בפני עצמו, אלא מספקים זה לזה אנרגיית חיים, והאור מביא לנו צורת קיום שונה לחלוטין. והחיים הקודמים בדרגה הבהמית נדמים לנו מאוד נמוכים וחסרי כל ערך.

צורת החיים הקודמת נחוצה לנו רק בגלל שאנחנו מצרפים אלינו נשמות אחרות, שעדיין קיימות בעולם שלנו בדרגה הבהמית, רצונות חדשים שעדיין לא השתתפו בקשר שלנו. אז גם הם מתעלים.

אך בשביל החיים הרוחניים שלנו, שאותם השׂגנו ברגע הנוכחי, דרגת החיים הנמוכה הזו אינה נחוצה. הרי אנחנו כבר נמצאים בממד העליון.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.05.2010

רשומות קודמות בנושא:
נדאג שהאדם הזה יחיה!
אבן הנחצבת מההר
תזמורת הנשמה הכללית