לעורר את השחר

מיכאל לייטמן

בתחילת היום, מוקדם בבוקר, כאשר האור רק מתחיל להאיר (האור מתחיל להתגלות), צריך לומר תפילת "שמע ישראל". כלומר, האדם שהה בלילה בחושך, חסר כוחות, בשליטת רצונו האגואיסטי, אך כיוון שעשה הכנה נכונה והזמין "בחצות" את הזיווג של או"א (אבא ואמא), הם התחילו לתקן את רצונותיו.

כך הוא מתחיל להוסיף את תכונת ההשפעה, האור, אל תוך החושך הזה, אל תוך הרצון ליהנות שלו, הרצון גדול, האכזרי, האגואיסטי, המורגש כלילה, חושך ואפלה. האור מגיע אליו, אך האדם אינו מרגיש את זה, הרי האור הזה מקיף ומאיר בלילה, באפלה, בגלות מהרוחניות. אך האור הזה מבצע באדם את התיקון, ופתאום הוא מתחיל להרגיש, שזה בכלל אינו חושך! החושך יוצא ממני בלבד, ובאמת יש אור!

אם הוא מוסיף מצידו את תכונת ההשפעה, אור החסדים, אז בתוכו מתגלה אור החכמה, ו"חשכה כאורה יאיר". משמע, שמתחיל ה"יום".

כלומר ה"יום" אינו מתחיל כשבא מלמעלה איזשהו אור חדש, הרי למעלה אין שום שינוי אף פעם. אך האדם בעזרת המאמצים שלו מתקן את רצונותיו ומתחיל לגלות את אור היום. כאן הוא צריך לומר בפעם הראשונה את תפילת "שמע ישראל", כך מתחיל היום ברוחניות.

לאחר מכן הוא אומר תפילות אחרות, כלומר מזמין פעולות מיוחדות, חיבור (זיווג) של האור והרצון – על בסיס זה המקובלים כתבו את הסידור, ממנו אנחנו יכולים להבין אילו פעולות נצטרך לבצע ברוחניות, כאשר נשיג אותה.

מתוך ההכנה לשיעור, ספר הזוהר, 04.04.2010

ידיעות קודמות בנושא:
"שמע ישראל"
ויהי ערב ויהיה בוקר, יום אחד
החושך המלא באור!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/y9Y1P

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest