לעבוד או להתפלסף?

הרוחניות אינה מושגת על ידי עבודה בשׂכל, הרי נאמר, "חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין", כלומר המאור המחזיר למוטב לא נמצא בהם. ולכן הם נקראים בינתיים עמים אחרים ולא ישראל. וסביב זה כל הוויכוח: מי משיג את הבורא ומי לא? מה זה העניין של ההשגה?

באותה המידה שאנחנו רוכשים "כלים דהשפעה" ומקבלים בהם הרגשה, במידה זו אנו משיגים את הבורא, כלומר, אותן התופעות שמתרחשות ב"כלים דהשפעה" שלנו. אי אפשר להשיג שום דבר, חוץ מהרגשה ב"כלים" שלנו. הרצון לקבל הקודם והפשוט שלנו מתרחב ורוכש סדר חדש. קודם הוא היה מפוזר להמון חלקים מנוגדים, שהרגישו את עצמם כישראל ואומות העולם, אנשים קרובים וזרים, רחוקים.

כל זה היה שייך לרצון לקבל שלי, אבל היה נדמה לי כעולם שלם שנמצא מסביבי בכל מיני צורות. והתפקיד שלי הוא לחבר את כל זה יחד, לאסוף את כל החלקים ולצרף אליי, בכך שאני מתייחס אליהם באהבה. אני צריך להבין שכל זה ניתן לי כדי לתקן את עצמי, את ה"נקודה שבלב" שלי שמתוכה אני יוצר כוונה נכונה כלפי כל האויבים, השונאים והאנשים הזרים, בכך שמתחיל לתפוס אותם כחלקים של הנשמה שלי.

דווקא בתוכי אני צריך למצוא את היחס הנכון אליהם, ואז אתקן אותם. אם אני עושה כזה תיקון ביחס הפנימי שלי, אז אני רואה שהכול מסתדר. כל השונאים והבעיות, שקיימים בשפע, זו רק העתקה של המצב הפנימי שלי. כי דווקא על ידי היחס שלי אני מחלק את כל הבריאה לארץ ישראל, לבנון, סוריה, ירדן, בבל, כל מיני ארצות רחוקות והעמים שבהם, כלומר כל הדרגות של הרצון שלי: דומם, צומח, חי ומדבר.

פעם זה היה רצון אחד, עולם אין סוף, ועכשיו הוא נחלק להמון חלקים שמרגישים את עצמם רחוקים זה מזה ושנואים זה על זה. אבל כל זה ניתן כדי לחבר לצורה אחת, אז זה כל התיקון של האדם והעולם כאחד שלם.

כל זה יכול להתממש רק בתנאי שאני דורש את התיקון. בזה כל ההבדל: להתפלסף בחכמה, בשׂכל שלי, או שאני עושה את זה בניגוד להסתכלות ולדחייה שלי מכל החלקים האלה, ב"אמונה למעלה מהדעת", כמו על חלקי הנשמה שלי, על אף שנראים לי כל כך רחוקים ואפילו שנואים. כך אני מתחיל להתקרב להשגה הרוחנית, עובד בקבוצה מעל לרצון שלי וכך מתעורר יותר ויותר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, "הקדמת ספר הזוהר", 18.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
על המשיכה לחכמה
אות ורוח
מנקודה ועד הבורא