קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מהו המקור של השׂמחה? – אם מדברים על שׂמחה אגואיסטית, אז הבסיס שלה זה המילוי. הילד שׂמח כשאתה נותן לו משהו ובוכה אם אתה לוקח ממנו. אדם יותר מפותח מרגיש שׂמחה ממעשים טובים או רעים. אני גנבתי ולא תפסו אותי, אז אני מאושר. ויכול להיות שעשיתי משהו טוב למישהו וזה משׂמח אותי. הכול תלוי במה שגורם לאדם הנאה. אך השׂמחה תמיד מוזמנת כשאנחנו ממלאים את הרצונות האגואיסטיים שלנו.
המילויים העיקריים שלנו הם: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד שליטה ומושכלות. אך הבעיה היא שאיננו יכולים למלא את עצמנו בזה. האור העליון, התענוג שרוצה למלא את הרצונות שלנו, הוא פלוס (+), והרצון הוא מינוס (-). כשהפלוס והמינוס מתנגשים נוצר קצר חשמלי, כלומר ברגע שאני בא במגע עם התענוג, אז התענוג נעלם.
אך קיימת צורה אחרת של תענוג, ואנחנו רואים את זה בטכנולוגיה. במקום "לקצר" את הפלוס והמינוס בצורה ישירה, כלומר לקבל תענוג לתוך הרצון שלי, אני יוצר ביניהם נָגָד, התנגדות. חיבור של פלוס ומינוס, רצון ותענוג, דרך ההתנגדות (הנגד) כבר יכול להתקיים מבלי לבטל זה את זה, אלא להביא תוצאה מועילה. בו מורגשים החיים.
מתוך התוכנית "קבלה למתחיל", 28.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
הוראות הפעלה: כיצד להחזיר לעצמי את השׂמחה
שׂמחה – תוצאה ממעשים טובים
שמחה – סימן ודאי להשפעה
