למי שייך המסך?

laitman_2009-12-20_3497_w-70.jpg

מסך אינו יכול להיות אישי. על מה הוא יבנה באופן אישי אצלי? על התרשמויות מהעולם הזה? החשוב הוא הרצון (או חוסר הרצון) להתאחד עם הדומים לי. המסך נבנה על אחדות, הוא מכסה את השבירה שביני לבין האחרים. מעל לתהום הזו (של הדחייה והשׂנאה) מתהווה המסך המקשר.

בגילוי השבירה, אנחנו חייבים "להטליא" (לשׂים טלאים) אותו. כיצד? – מגיע האור ומתקן את השבירה, את השׂנאה שבינינו. הרי האגואיזם הרוחני (בדרגת אדם) משבירת הנשמה היחידה, קיים דווקא בינינו, והאגואיזם האישי שלי זהו אגואיזם בדרגה בהמית (דרגת חי).

המסך מכסה את השבירה בינינו: השׂנאה נשארת למטה ומעליה מוכתרת הכוונה. תחילה זה להשפיע על מנת להשפיע, סיֵרוב מניצול השׂנאה שלי, לפי עיקרון "אל תעשה לחברך מה ששׂנוא עליך". ואחר כך אנחנו בונים מסך שני, אהבה לזולת כמו לעצמך. וכל זה בינינו.

מתוך שיחה שנערכה בתאריך 24.07.2010

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ayONS

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest