קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כאשר לא הייתה לנו מדינה והיינו חלשים ניסו להשמיד אותנו. כעת יש לנו מדינה חזקה אבל כל הזמן לא עוזבים אותנו לנפשנו, למה?
תשובתי: לא יניחו לנפשנו עד שנבצע את המשימה שלנו ביחס לעולם. נאמר על כך בזמן ההיווצרות שלנו. לפני שנים רבות בבבל העתיקה, אברהם אסף קבוצת בני אדם שרצו להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שלהם, שהביא להתפוררות, להתנגדות ולבליל שפות של בבל. אברהם איחד אותם סביב רעיון פשוט, כולנו אגואיסטים ונמצאים בדחייה זה מזה, אבל בניגוד לאגו, ניתן להשיג מהטבע את הכוח שניסתר בו, שבאמצעותו ניתן לאזן את האגו שלנו. אז יופיע האיזון בין האגואיזם לאלטרואיזם, בין שנאה לאהבה, כמו שנאמר: "על כל פשעים תכסה אהבה". את זה עלינו להשיג.
עם שנוסד על ידי אברהם, שרה במצב זה במשך אלף וחמש מאות שנה עד לחורבן בית המקדש השני, שהתרחש לפני 2000 שנה. מאז והלאה אנחנו נמצאים בגלות ממצב של איחוד, ידידות, אהבה, עזרה הדדית. לאחר חורבן בית המקדש השני נפלנו מדרגה של אהבה לדרגה של שנאת חינם זה כלפי זה, ובה אנחנו נמצאים עד עצם היום הזה. בהיותנו במצב הזה, איננו יכולים לתת לאנושות את שיטת האיחוד, שלה היא כל כך זקוקה בעולם האינטגרלי שלנו שהפך ל"כפר קטן". לכן אנחנו, נשאי השיטה הזאת שנואים על העולם. אומות העולם מרגישות באופן אינסטינקטיבי, שאנחנו אשמים בכל הייסורים שלהם, ועם השנאה הזאת הם פונים אלינו. עלינו להבין את המשימה שלנו, לחזור מגלות רוחנית, להתחיל באיחוד, להפוך להיות כעם אחד עם לב אחד, להיות ערבים זה לזה, ואז נראה לכל העולם את הדוגמה שלה הם כל כך מצפים! רק אז הם יוכלו להתחיל להתאחד בעקבותינו, והעולם יבוא לרגיעה שלו. בזה מסתכמת המשמעות של קיומנו. והמשמעות של האנטישמיות, היא לחייב אותנו לבצע את עבודתנו! וכל עוד לא נעשה זאת, האנטישמיות בעולם רק תלך ותגדל.
