דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / למה לא לומדים את חכמת הקבלה ביחידוּת?

למה לא לומדים את חכמת הקבלה ביחידוּת?

שאלה: למה לא לומדים את חכמת הקבלה ביחידוּת?

תשובתי: מכיוון שחכמת הקבלה מדברת על מבנה גלובלי של כל הבריאה, שכולל בתוכו עולמות רבים, כפי שכותבים היום גם מדענים רבים. אנחנו מרגישים חלק אחד, איזו פינה, אפילו חתך, ורואים כמו בתמונה הולוגרפית רק חלק קטן. כדי לראות את התמונה כולה, נחוצה לנו ראייה אינטגרלית שתתפוס הכול ובכל התדרים.

למעשה החומר לא קיים, אנחנו חיים בשדה של כוחות. אומרים, שאם היינו לוקחים גרעין של אטום ומתארים אותו לעצמנו ככדור טניס, אז היינו רואים שהאלקטרון נמצא במרחק של מגרש כדורגל ממנו. כלומר מסביבנו קיים רק רִיק, ואנחנו בעצמנו מורכבים מרִיק. אבל הדבר המעניין ביותר הוא, שלמרות שקיימים מרחקים עצומים גם במבנה של האטום וגם בכל המבנה שלנו בדרגות החומר של דומם, צומח וחי, ובדרגת התודעה של האדם, אנחנו נמצאים בקשר בינינו. הבעיה היא שאנחנו לא מרגישים את חשיבותו של הקשר הזה.

חכמת הקבלה מדברת על כך שכל הבריאה כלולה בתוך מעטפת אחת יחידה, שאפשר לכנותה "מעטפת עגולה". בתוך המעגל הזה נמצאים חמישה עולמות קונצנטריים (בעלי מרכז משותף) ובנקודה השחורה המרכזית ביותר, אנחנו נמצאים. המשימה שלנו, היא לראות ולהרגיש את העולמות האלה ואת כל מה שמתרחש בהם.

במשך 14 מיליארד שנה הטבע התפתח מדרגת דומם לחיים על פני כדור הארץ בהופעה עקבית, תחילה בדרגה צומח, אחר כך בדרגת חי ולבסוף האדם. כעת אנחנו נמצאים בשלב האחרון של ההתפתחות שלנו, שמסתכמת בהשגת הבנה, הכרה, הרגשה, גילוי  של כל הבריאה, של כל העולמות. לשם כך עלינו להפוך להיות דומים להם. עלינו להתאחד בינינו בהימצאנו על פני הכדור הקטן הזה.

האנושות צריכה להפוך להיות אחת. לקחת את כולם כסכום או כאינטגרל, כל שמונה מיליארד תושבי כוכב הלכת הזה צריכים להיות כאחד יחיד שלם, מערכת אחת. אין לנו לאן לברוח מחוק טבע זה. השאלה איך אפשר לגשת לזה, הרי זה חוק שמכניס אותנו לפינה, ויוצר כל מיני בעיות. מקובלים אומרים, שאם מתוך שמונה מיליארד מרכיבים מבנה מערכתי קטן המורכב מעשרה אנשים, שבהתאספותם במרכז המעגל מעמידים את עצמם כאחד שלם, אז האחד השלם הזה יתחיל להרגיש את הדרגה הבאה, היותר עמוקה של העולם. עם זאת, הם יעלו למדרגה חדשה בגילוי, בהשגה, בהרגשה, ברכישת כוח משלהם, בהשפעתם על המערכת. בעלייתם, האגו שלהם יתחזק, נניח פי עשר, ושוב יהיה עליהם להפוך להיות כאחד, ולאחר מכן שוב לעלות למדרגה הבאה ושוב להפוך להיות כאחד, מפני שגם בתוכם מתרחשת התגברות פי עשר. כך מתעלים, כשכל הזמן משיגים את הבריאה, את העולם הכללי.

אם נלמד את חכמת הקבלה באופן כזה, זה יאפשר לנו להשיג ולהרגיש את כל העולמות, להפוך להיות נצחיים, מושלמים. זה תלוי רק בהשגה שלנו ולא בשום דבר אחר. המשימה היחידה של האדם בחייו זה להגיע למצב, שירגיש את כל הבריאה כשלו, בכך מסתכמת כל המשימה של האדם בעולם הגשמי. אז, הוא הופך להיות נצחי, כמו כל העולמות הרוחניים ומרגיש קיים במצב שבו הכול מונע רק על ידי שלמות אחת. בכך שאדם יוצא מחוץ לעצמו, הוא מפסיק להרגיש צרכים ורצונות שלא מתגשמים, שאותם הרגיש קודם לכן כייסורים, כחללים לא ממולאים של מהותו. הוא מאבד את הקשר עם ההגבלות של העולם שלנו, יוצא מעבר למסגרות שלו, מתחיל להרגיש קיים בכל העולמות, הופך להיות כביכול "מרוח" על פני כל העולמות, בכך שהוא מרגיש שלם, מושלם ונצחי לחלוטין. את זה עלינו להשיג.

את השיטה הזו גילה לפני 5777 שנה אדם, ומאז מקובלים שמשתמשים בה השיגו יציאה לעולם העליון. נקווה שיתמזל מזלנו, ונעשה את אותו הדבר. דווקא בגלל זה אי אפשר ללמוד את חכמת הקבלה ביחידוּת. למשל, עשרה חברים מתאספים, כל אחד מהם אדם רגיל, כלומר אגואיסטי בריא, שרוצה הכול רק לעצמו ומסכמים ביניהם שהם רוצים להרגיש את העולם העליון במקום את העולם שלנו.

"אנחנו רוצים למשוך על עצמנו אנרגיה טובה, לצאת מההגבלות של העולם שלנו. לא להרגיש את התקרבותו של המוות, אלא לראות את הבריאה כפי שהיא באמת נצחית ושלמה. אפשר לעשות זאת באותה שיטה שעשיו מקובלים לפנינו. לשם כך עלינו להתעלות מעל לאגו שלנו, שמצייר לנו תמונה של מערכת גשמית, עלינו לעשות מאמץ ולכוון את עצמנו למרכז, למקום שבו נעלם ה"אני" וקיים רק "אנחנו". על ידי המאמצים, בעזרת האור העליון, האדם מתנתק מעצמו (מה"אני") ומתקרב לעבר הקשר המשותף (ל"אנחנו").

שאלה: האם יחד עם זאת נשמרת הייחודיות של האדם?

תשובתי: במידה גדולה יותר מאשר במצב כיום. נעלם הצורך בדאגה לעצמך, למקום שלך, לכל הגשמיות. ברגע שאתה יוצא מעצמך ונכלל באחרים, אתה מתחיל להרגיש "אנחנו".

זה נותן לאדם תמונה מלאה על הבריאה כולה, מפני שהוא יוצא מההגבלות שלו. הוא חי מחוץ לזמן, מפני שבהיותו קיים בעולם החומר, הוא מדד הכלו לפי הדופק, מחוץ למרחב, כי הוא מדד הכול רק ביחס לעצמו ומחוץ לחומר שמהווה רצון רק למלא את עצמו כל הזמן. כעת אתה לא חושב על זה, אלא עף כמו שציפור עפה בשמים.

את השינוי הזה אי אפשר לעשות לבד, אלא רק בעזרת מה שנקרא אור מקיף (או"מ), האור העליון, שקיים סביבנו. אם אנחנו מכוונים ושואפים לעבר המרכז, אז במידת המאמצים שלנו (P ) אנחנו מושכים אל עצמנו את האור המקיף והוא הולך יחד איתנו. אז אנחנו נכללים במערכת הכללית, ויוצאת לנו נקודה אחת משותפת מרכזית, שלתוכה משכנו את האור העליון. האור יוצר בתוכנו את תכונת ההשפעה, שעוזרת לנו לצאת מעצמנו בכך שהוא מקשר אותנו יחד. אנחנו מתחילים להרגיש מחוץ לנו מרחב וכל מה שנמצא בתוכו. זוהי ההשגה של העולם העליון שמתרחשת בעשירייה.אם אין עשירייה, אז אפשר להשיג זאת בקבוצה קטנה יותר. אבל לא גדולה יותר. אין לנו אפשרות לאסוף בשׂכל וברגשות יותר  מאשר עשירייה. כך אנחנו נבראנו.

מתוך שיעור וירטואלי, 30.10.2016

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest