למה אני לא הנסיך וויליאם?

בדרך הרוחנית נשאלת השאלה: מה עלינו לעשות עם התכונות שאיתן נולדנו?

לאחד יש אופי טוב: הוא מתחשב, חכם, לא עקשן, הוא מסכים להכול מפני שהוא רואה שכדאי לעשות זאת: נכלל מייד בקבוצה, מושך את האור והולך קדימה. והאחר שונא את כולם, אינו רוצה לעשות שום דבר, מתעצל, בקיצור, מתנהג כמו ילד רע. אך הוא אינו אשם, הרי כך הוא נברא.

אז מה לעשות? ישנם אנשים שונים: טיפשים, פיקחים, חסרי מזל, כישרוניים, מהירים, איטיים, שחצנים, שתלטנים וכן הלאה. ישנן הרבה תכונות, ובכל אחד הן נמצאות במינון שונה. הבורא נתן לי מכלול תכונות מסוים, ואין לי כל שליטה על זה. זו לא הייתה הבחירה שלי.

אז היכן הבחירה החופשית שלי? היכן השוויון בדרך הרוחנית? היכן המדרגה הכללית של הבחירה? היכן ההזדמנות שניתנה לכל אחד? ולא רק שכולנו שונים, אלא ישנם גם כאלה שהגורל מיטיב עימם בעוד עם האחרים הוא מאוד מחמיר. לפעמים קורות לאנשים כאלה בעיות, שלא נדע.

והרי הבחירה החופשית צריכה מלכתחילה להיות מבוססת על הזדמנויות שוות. אז היכן השוויון הזה החל מעמדת הזינוק, ובכלל לכל אורך הדרך? אצלנו הכול אחרת.

בתשובה לזה, בעל הסולם מסביר מדוע הנברא מתפתח דווקא בצורה כזאת. העניין הוא, שאנחנו מתחילים מהמצב הסופי והמושלם. נאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה". הבורא כביכול אומר: "אני רוצה לראות את כולם במצב כזה". הוא ברא מייד את המצב הסופי הזה, שבו אנחנו נמצאים במלוא הדרנו ושלמותנו.

עכשיו, כיצד ניתן לעשות כך שאנחנו בעצמנו נגיע למצב הזה? לשֵם כך, מהמצב הסופי והשלם נפרסה דרך הפוכה, אלינו, אל העולם הזה. ועל אף שאנחנו רואים כאן המון "ליקויים" ו"פגמים", על אף שאנחנו שונים, על אף שלכל אחד יש גורל משלו ואוסף תכונות משלו, כל זה "התפתח" מהמצב הסופי והמושלם.

מעניין, למה המצב הסתדר דווקא כך? למה אני לא הנסיך וויליאם, שכל העולם עוקב אחרי החתונה שלו? בכלל, למה מתוך השלמות נוצרו כאלה מצבים לא-שלמים עם אין ספור עיוותים?

על השאלות האלה ואחרות בעל הסולם עונה במאמר "החרות".

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החרות", 29.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
חיפוש החופש
נקודת החופש המרכזית של הנברא
כשהטבע אינו שולט