למה אנחנו מפחדים מהמוות?

תשובתי: האדם כל הזמן חושב על המוות בתת-המודע שלו. כל מה שהוא בונה ויוצר, מכוון כדי לבטל באופן כלשהו את המוות. הוא שואף להמציא משהו, לבנות, לגלות, להתגבר, לעשות, כדי להתבצר בנצחיות שלו. זה מוטיב יסודי שחודר את כל הקיום שלנו.

אם היינו נצחיים, או שלא הייתה לנו תחושה של הסוף, היינו מתים ולא היינו יודעים שמתנו, אז היו לנו חיים אחרים לגמרי. היינו חיים חדורי השראה, עם לב שלם, ולא היינו מרגישים שאנו נאלצים להתחשב בסוף. כי בתת-המודע שלנו, הרגשת מוות בלתי נמנע נחשב עבורנו הרבה מאוד.

שאלה: זה טוב או רע?

תשובתי: תלוי איך האדם משתמש במציאות הזאת. בלעדיה היינו בהמות שנכללים לגמרי בכל רגע של הקיום שלנו, מפני שאם אין את הסוף, אז נשארת התחושה: "אם אני קיים רק כאן, אז מרגע זה אני לוקח הכול". אבל כשאנחנו מרגישים שאיפשהו מסתתר הסוף, אז אנחנו משתדלים לבטל אותו: מסיחים את דעתנו, שוקעים עם הראש במדע, בחיפוש יצירתי, ביצירת איזה שהן יצירות למיניהן וכדומה, וכל זה כדי להוכיח למוות שאנחנו מתגברים עליו. בעיקרון, זה דוחף אותנו קדימה.

זה נובע ממעמקי התודעה וממומש לא רק בדרגה הבהמית, אלא גם בדרגות אחרות, עד לדרגות הרוחניות העליונות ממש, בהן הכול נפתר כבר בצורה אחרת. שם האדם מתחיל לגלות את החיים בתוך הנשמה, ולכן הופך להיות לבלתי תלוי בחיי הגוף. אם חוץ מהגוף הפיזיולוגי שלי, אני מגלה גם את הגוף הרוחני שלי שנקרא "נשמה", ומתחיל להרגיש את עצמי כקיים בתוכו, אז בו-זמנית אני מרגיש עד כמה הגוף הבהמי שלי הוא זמני, סופי, נכלה ובסופו של דבר פשוט חייב למות, כך שהופך שוב לחומר הדומם.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "שיחות עם מיכאל לייטמן", 17.6.2015