ללמוד להבין את שפת הטבע

שאלה: במערכת החינוך האינטגרלי לילדים אנחנו לא נותנים עונשים: אנחנו מתחברים עם הילד ומדברים עם חלק ה"אדם" שבו: "בוא נראה מה האגו עשה איתך, איתנו". כלומר, אנחנו מדגישים את ההפרדה בין האדם לבין האגו שלו. האם אפשר לעשות פעולות כאלה גם עם מבוגרים?

תשובתי: הייתי אומר שצריך לעשות אותן אפילו בצורה חדה יותר. עם הילד אנחנו עדיין משחקים, מפני שצריך קצת לשמור עליו, כי הוא עדיין אינו מפותח ואינו יכול לראות את עצמו מהצד. הוא בינתיים מרגיש רק "אני" ולא יותר. הוא לא שם לב לכל האחרים.

בגיל מסוים הוא כבר מסוגל להבחין בין "האני הפנימי", "האני החיצוני", "האנשים האחרים" ו"היחסים בינינו". קיימות קפיצות כאלה, תקופות מעבר מסוימת – בגיל שנתיים, שלוש, חמש-שש, תשע, שתים עשרה וכן הלאה. האדם עובר תהליכים מצטברים, ולאחר מכן, במדרגה הבאה, תפיסת העולם שלו משתנה, והוא מתחיל לראות ולהבין את העולם מעט אחרת.

לאנשים מבוגרים זה קורה לפי מידת התאמתם לתפיסת המערכת החדשה. זה כולל את הידע האינטגרלי, את ההבנה שכל מה שמסביב נמצא בקשר הדדי, את ההיטמעות בתוך המערכת הזאת, בתוך הקבוצה, כשאתה צריך להגיע בהדרגה להרגשה של עצמך ושל האחרים כשלם אחד, כמו קבוצה שממנה לא ניתן לברוח. כלומר, אתה נמצא כביכול בים סוער, בתוך סירה קטנה, והביטחון שלכם תלוי רק בשיתוף הפעולה ביניכם. אם תתרגזו, גם הים יתרגז, ואם תהיו רגועים, גם הים יהיה רגוע.

מסתבר שבצורה כזאת הטבע משחק איתנו. כשהוא רוצה לקדם אותנו אל המצב הבא, הוא מחולל סערה, ואנחנו, בהדרגה, משתנים בלית ברירה. אחרת לא נינצל.

עלינו ללמוד להבין את שפת הטבע, להתחיל להרגיש אותו, לדבר איתו, כלומר לראות אותו. ואנחנו באמת יכולים לשלוט בכך.

כשנהיה מסוגלים לשלוט על מידת הקשר האינטגרלי בינינו, אנחנו נראה כיצד אנחנו פועלים על הטבע. מספר הסופות, רעידות האדמה, הצונאמים, תנאי האקלים השונים, המהפכות או ההתקוממויות – כל מה שיכול לקרות בינינו ובחיינו הפרטיים – כל זה יהיה ביחס ישיר ומיידי לאיכות היחסים בינינו. חשוב ביותר שהאדם ימצא וירגיש את שיתוף הפעולה הזה. ואז הוא יתחיל לראות כיצד הוא מדבר עם הטבע, משפיע עליו.

היום אנחנו כבר מתחילים לנחש את זה, מפני שקיימות תיאוריות רבות (ואפילו לא רק תיאוריות) על הקשר ההדדי, על השפעת הטבע על האדם והאדם על הטבע. אבל לא עד כדי כך.

כתוצאה ממערכת הלימוד האינטגרלית שלנו, צריכות להיות קבוצות אנשים שבאמת מרגישות את התגובה המתאימה של הטבע, כתוצאה מהתנהגותם הפחות או יותר נכונה.

הפלירט הדו-צדדי הזה עם הטבע: "אתה – לי, אני – לך" (כשה"אתה" ביחס אליו זה "אנחנו"), מעלה את האדם למדרגה הבאה של הרגשת העולם: היכן אני נמצא באמת. הוא כבר מתחיל להרגיש את כוחות הטבע הפנימיים, את המנוע שמניע את האבולוציה, לאן הוא מוביל אותנו, מה הטבע רוצה.

אנחנו לפתע מגלים בתוכנו דברים שלא חשבנו עליהם מעולם. לא מדובר על גילוי כישורים מיוחדים, כמו אצל וולף מסינג, ונגה או נביאים אחרים. זוהי באמת דרגה של התבוננות פנימית, כשהאדם מתחיל לגלות את מהות הטבע, ולהבין שהכול נברא ומתפתח לא סתם כך, אלא עם תוכנית מסוימת, תוכנית מאוד מדויקת. ואנחנו מתפתחים בהתאם לתוכנית הזאת ויכולים להשתתף בה בצורה פעילה.

וזה כבר מעלה אותנו לדרגה הבאה, כשאנחנו כבר לא חלקים עיוורים וחסרי אונים של הטבע, שמממשים את הדחפים הפנימיים שלנו, אלא הופכים ליצורים חכמים וכל-יכולים. אם על ידי שיתוף הפעולה בינינו, חיבור גדול יותר או קטן יותר בינינו, נוכל להשפיע על הטבע בצורות שונות – אנחנו נהיה מסוגלים להכול! על ידי שיתוף פעולה גדול יותר בינינו, נוכל לעלות מעל מהירות האור. אין הגבלות. אנחנו נוכל בעצם לצאת מתוך המסגרת של כל חוקי הטבע שבהם אנחנו מבחינים עכשיו, ולעלות לדרגת הטבע עצמו.

מתוך שיחה בנושא החינוך האינטגרלי, 12.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לחזור לספסל הלימודים
קורס בחינוך הרמוני
חוק ההרמוניה האוניברסלי