קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אדם שלומד את ספרי הקבלה, גם אם הוא לא מבין בהם דבר, מתרחשים בו שינויים פנימיים, והוא מתחיל להרגיש בהדרגתיות את מה שכתוב בספרים האלה. על כך אדם כזה נאמר שהוא לומד את חכמת הקבלה. אותו אדם מתחיל לראות את היחסים בין המילוי והרצון של הנשמה (האורות והכלים), את "עולם-שנה-נפש" ו"קיום המציאות".
אם הוא מתחיל להרגיש ולראות אותם בראיה הפנימית שלו, אז הוא לומד את חכמת הקבלה – החכמה על האופן שבו אפשר למלא את הנשמה, לגלות את הרוחניות, את הבורא, במידת השתוות הצורה אליו.
אבל אם הוא קורא את הספרים הללו, משתדל, אבל עדיין לא מסוגל להרגיש בתוכו את פעולות הבורא, הוא עדיין לא לומד את חכמת הקבלה, אלא רק מכין את עצמו ללמוד אותה. אם הוא כלל לא מתכוון להשיג את כל זה, אז אין לו קשר עם הרוחניות, עם התורה, אלא עם חכמה.
הוא הרי לא משתוקק לתורה. התורה היא האור, שמחזיר למוטב כשהאדם רוצה שיגיע האור ויתקן אותו, בגלל שהוא מרגיש שהוא זקוק בתיקון.
אם אדם סתם קורא ספרי קבלה – זה עדיין לא אומר שהוא לומד קבלה. הוא לומד חכמה. לכן הכול נאמר כלפי האדם. ואם אני לוקח לידי ספר שכתוב עליו "תורה" או "קבלה" – זה בכלל לא אומר שאני לומד אותו. הכול תלוי בי – במה שאני רוצה מהספר.
רשומות קודמות בנושא:
ספרי הקסם של המקובלים
מורשתם של המקובלים הגדולים
הכוח הנסתר של התורה
רשומות נוספות במדורים: שיעור הקבלה, לימוד חכמת הקבלה, חכמת הקבלה
