ללא עם ישראל אין ארץ ישראל

"כי תבואו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לה': שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה…

ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר: את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ" (ויקרא, פרשת "בהר", כ"ה, א'-ה').

בפרשת "בהר" אנחנו פוגשים לראשונה את המושג "שבת שבתון יהיה לארץ", הרי לארץ אין שבתון. אבל כאשר על הארץ הזאת חי עם שמציית לחוקים הרוחניים, אז כל מה שנמצא תחתיו, עולם הדומם (אדמה), הצומח והחי, מתחיל לרכוש תכונות של העם הזה, את ההשפעה שלו.

לכן ללא עם ישראל אין ארץ ישראל. כאשר הם מתאספים במקום הזה, אז נוצרת תופעה תואמת: עם ישראל בארץ ישראל. ואז כלפי הארץ פועלים חוקים, כהעתקה של החוקים הרוחניים של העם שלה.

כלומר, מנהגים שמקיימים האנשים שחיים כאן, מתפשטים על הטבע הסובב אותם, בפרט על יום המנוחה (השבתון), שבת. למעשה זה לא שבתון (מנוחה), אלא יום עמוס במאמצים, מצב רוחני מיוחד, מפני שבשבת נעשים תיקונים מיוחדים שאותם האדם לא יכול לעשות בשום יום אחר.

כשהמצבים הרוחניים של האדם מועתקים לשכבות התחתונות: לעולמות של דומם, צומח וחי (או חלקים של העולם שלנו), אז הכול משתנה להגדרות אחרות. לדוגמה, שבוע הופך לשנה. עבור הארץ זוהי שנת פוריות, שנה מיוחדת, כאשר נאסרת עלינו לגמרי לעבוד את האדמה. שנת שמיטה.

בישראל העתיקה המצווה הזו התקיימה עוד לפני 2,000 שנה, לפני חורבן בית המקדש. השנה השישית נתנה יבול לשלוש שנים קדימה, כך כביכול זה הרגיע את כולם: "אל תדאגו, אתם תהיו מסופקים ביבול לכמה שנים קדימה, עד שתקבלו יבול חדש".

הערה: אבל השכל האנושי מתנגד, הוא אומר: "אני צריך לאסוף יבול כל שנה. איך אני יכול לעשות הפסקה?!".

תשובתי: אנחנו מדברים כאן על מצב רוחני שכל העם נמצא בתוכו, והחוקים של העולם שלנו כבר לא פועלים יותר.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 13.8.2014