קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
העיקר, זה להחזיק בדבקות עם הבורא. מתוך הנקודה הזאת האדם מתחיל לראות את כל החיים שלו כסדרה של תרגילים, שנועדו לחבר אותו יותר ויותר חזק לבורא. כל ה"קליפות" פועלת כ"עזר כנגדו", וכל האירועים שעוברים עליו היו בהכרח חייבים לעבור, מפני שמשורש נשמתו, דווקא בצורה כזאת צריכים לעשות תיקונים של כל הליקויים של חוסר הדבקות.
ולכן, האדם מברך על הרע כמו על הטוב וכך מתקדם. הוא מבין, שכל מה שמתרחש, אלה הן מתנות מלמעלה שמגיעות אליו מצד הבורא שרוצה לקרב אליו את האדם, רוצה בדבקות איתו. ולכן, במקום להתרגז ולהרגיש חוסר שביעות רצון, הוא מרגיש הודיה, בכך שמשתמש בהכל כעזרה לדבקות.
אם האדם לא מקבל את זה בצורה כזאת, אז הוא מייד מתחיל להפעיל על עצמו מסכי הסתרה נוספים, שמאלצים אותו להתקדם באותו כיוון, אבל בדרך הרבה יותר קשה וארוכת טווח. כי במקרה כזה, הוא יצטרך להצטייד בכל מיני תת-מערכות עזר כדי להגיב נכון על ההפרעה שבאה לו מלכתחילה, שבה הוא לא יכול היה לראות מייד אמצעי להשגת הדבקות. ועכשיו הוא יצטרך לעבור עוד כמה שלבים נוספים, כדי בכל זאת לראות את זה.
האם הוא יהיה מוכן או לא מוכן לראות את זה, זה תלוי רק בסביבה: בלימוד, בקבוצה, בהשתתפות שלו בתורנויות ובעבודה עם החברים. בהתאם לתנאים ולכל האמצעים שניתנו לאדם מלמעלה, נותנים לאדם לפתור משימה, קושייה, הפרעה, שנכנסת כביכול בינו לבין הבורא, כאילו שמופיע "פרעה" ועומד לפניהם.
אם האדם הכין את עצמו בצורה נכונה על ידי הסביבה, הלימוד, תמיכת הקבוצה, אז הוא יכול לפתור בצורה נכונה את הבעיה הזאת. כי באותו המקום, שבו הוא הכין את עצמו יחד עם הכלל, שם גם נמצא הפתרון. אבל אם הוא לא מכין את המקום הזה, אז ההפרעה הזאת מרחיקה אותו. הוא לא יכול להחזיק מעמד תחת הלחץ של כל ההזמנות שהוא מקבל מלמעלה לצורך החיזוק, ואז יוצא להיפך. הכוח שבא לעורר אותו, יהיה מורגש על ידו לא ככרוז לדבקות, אלא כהפרעה.
מתוך שיעור על אגרת ל"ח של בעל הסולם, 29.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תחזיק ביד שלי
הסכמה שלמה, ממש עד מסירות נפש
תפילת הודיה
