דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ללא בושה, לשום מקום

ללא בושה, לשום מקום

בעל הסולם, מאמר "מתן תורה", סעיף ח':

"כי חוק טבעי הוא בעולם, שהמקבל מרגיש כמין בושה ואי סבלנות, בעת קבלתו המתנת חנם מאת הנותן, מחמת חסדיו ורחמיו של הנותן.

ומכאן נמשך לנו חוק שני : שלא יצוייר בעולם, מי שיוכל למלאות חפצי חבירו במילואם, כי סוף סוף לא יוכל ליתן לו את האופי והצורה של קנין עצמיית, שרק עמה נשלם כל ההרחבה בכל השלימות הרצויה."

בעצם, הבורא אינו מסוגל בעצמו, ללא ההשתתפות שלנו, לכסות, לפצות על הבושה. אנחנו צריכים באופן עצמאי לעבור שלב אחר שלב, בכך שמגלים את הקלקולים שלנו ומתקנים אותם. ודאי, שלצורך התיקון אנחנו משתמשים בכוח שלו, אולם הסיבוב המחזורי הזה חייב להיות:

– אני מגלה עד כמה אני פגום.

– הבעיה שמתגלה היא לא בי, אלא ביחס שלי, בהשוואה עם היחס של הנותן.

– אני בעצמי קובע שזה הפגם לעומתו.

– אני מחפש כיצד לתקן את הפגם, כיצד להשלים אותו.

– ואז אני מבקש מהבורא את הכוח לתיקון הפגם.

כלומר, הפעולה הזאת מורכבת מהרבה מרכיבים, ואי אפשר להסתדר בלעדיה, היא צריכה לעבור על בשרו של האדם. אין ברירה אחרת, הוא צריך בעצמו להרגיש ולעבור את המצבים בדרך, ודאי שבעזרת הבורא, כלומר בעזרת הכוח העליון, האור, אבל הוא חייב להשתתף בכל צעד ובכל החלטה.

אי אפשר לקבל ממישהו מתנה, ליהנות ממנה ולהרגיש שהיא שלך. תמיד נשארת בושה בפני הנותן. בעולם שלנו הבעיה הזאת נפתרת על ידי זה שהבורא נסתר, ובכך מאפשר לנו לגלות אותו רק באותה המידה שבה אנחנו מסוגלים לסבול את הבושה.

הבורא נסתר, והבושה מתגלה רק במידה שאני מוכן להידמות לו, לברר את עניין הקבלה שלי. ככל שאני מתקדם, התפיסה שלי נעשית יותר דקה, יותר עדינה, ואז אני מוכן לגילוי הבושה. זה דומה במשהו עם מה שקורה גם בעולם שלנו…

מתוך שיעור על המאמר "מתן תורה", 28.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בושה כמנוע של התקדמות רוחנית
משום מה לא מתחשק כלום
על התועלת של הבושה הרוחנית

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest