קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אומרים, שבאותיות של התורה יש כוחות מיוחדים. אחד מהכוחות שאותו קושרים עם האותיות, זה הכוח המרפא. כיצד הוא מרפא?
ממה שהבנתי, כל האותיות האלה יחד יוצרות שורות של קוד שמנהל אותי (וכל אדם) בכל רגע, וקובעות את כל מה שמתרחש איתי, אבל בצופן הזה יש מרווחים. אם אני אהיה מספיק מפותח וחכם, אז אוכל בעצמי לכתוב במרווחים הללו, ואז לשנות את מהלך התהליך?
תשובתי: בתורה כתוב, "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא". משלי ד', כ"ב. האותיות האלה בעצמן, זה כוחות. אבל לא מדובר על אותיות, שאותן אתה כותב על הנייר. עם כל אות שאתה תופס, אתה משתנה. אתה חייב להשתנות בהתאם לכל אות כדי לתת לאותיות האלה להיות מוטבעות בך.
כל הבעיה שלנו היא, שאנחנו נמצאים במצב אגואיסטי, שכל הזמן רוצים לקבל לעצמנו. זה הפוך לחומר שעליו התורה יכולה לעשות הטבעה של עצמה. היא יכולה להיות מוטבעת רק על חומר שהוא כולו משפיע, אוהב, נותן, ההפוך לאגו שלנו.
כל אות, זה סמל, צורה או אופן שבו אני מעניק את הטוב לאחרים. גם צורת האותיות וגם השילוב שלהן ביניהן מצביעים על כך, שאנחנו לוקחים חומר, רצון לקבל, ועושים ממנו רצון להשפיע, עובדים עם הרצון לקבל בצורה של רצון להשפיע. ואז מהרצון לקבל נוצרות אותיות.
נאמר, שהייתה לך ערימה חסרת צורה של רצון לקבל, כמו הר של חול, ועכשיו על ידי הוספה של מים ומלט לחול הזה, אתה עשית מההר הזה חומר מוצק. וממנו אתה כבר יכול לעשות צורה של אותיות.
אבל מה מסמלת כל אות? שהרצון שלך, שהיה מקודם אגואיסטי, עכשיו בצורה כזאת רוצה להשפיע לאחרים, לתת להם משהו, לעזור במשהו, לסדר משהו. ואותו הדבר, גם לבורא, לתוכנית הכללית הזאת, כדי שהיא תתממש ולכולם יהיה טוב. את זה אתה עושה מהחומר הטבעי שלך.
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 479, 21.12.2014
ידיעות קודמות בנושא:
לכתוב ספר תורה
איך להתערב בצופן של החיים שלי
עולם של שני כוחות
