לךְ לךָ לארצך

בעל הסולם, מאמר "ירושת הארץ": "ישראל לא ישובו לארצם עד שיהיו כולם באגודה אחת."

"ארץ" היא רצון. אנחנו רוצים לרכוש את "ארץ ישראל", שהיא רצון מיוחד שצריך להיות מכוון לבורא (ישר-אל).

כלומר, עלינו לכוון את הרצון שלנו לבורא, ל"על מנת להשפיע". וזה מתבטא בכך שאנחנו מכוונים את עצמנו ל"אהבת הזולת".

כיצד כל זה קשור למיקום הגיאוגרפי של מדינת ישראל? מדובר כאן על "ענפים" ו"שורשים". העם היהודי יכול לחיות על אדמתו רק אם הוא מתאים לחוקים הפועלים בינו לארץ ישראל הרוחנית.

כלומר, כאשר הרצונות שלי מכוונים כדי לעשות נחת רוח לבורא, זה מתבטא בעשיית נחת רוח לזולת לפי העיקרון "כל ישראל חברים וערבים זה לזה", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", "כאיש אחד בלב אחד" וכולי.

אם אני נמשך לזה, זאת אומרת, שאני מתקן בעזרת האור העליון את כל הרצונות שבי, ואז הם הופכים מרצונות זרים לרצונות פנימיים, מחרבה הם הופכים לרצון ישר-אל. אז, כפי שברוחניות אני נכנס לארץ ישראל הרוחנית, כך גם בגשמיות אני נמשך לארץ ישראל.

לכן, הבורא שלח את אברהם מבבל לארץ שהייתה אז "ארץ כנען", כדי שהוא יתקן את עצמו שם וירגיש את טבעה האמיתי "ישר-אל". כאן מדובר גם על העבודה הפנימית וגם על הפעולות הגשמיות. משפחות של תלמידי אברהם אספו את כל חפציהם, את הגמלים והכבשים ופנו לאותו מקום. והמעבר הזה היה בהתאם לעבודת החיבור שלהם, את מה שאברהם לימד אותם.

האנשים בעולם אינם מבינים את חוק ההתאמה בין "ענף" ו"שורש". אבל הוא קיבל ביטוי אפילו בבבל שתושביה התפזרו על פני כל כדור הארץ. בהתחלה הם כולם היו כעם אחד, אף על פי שהיו מורכבים מהרבה שבטים וחמולות. ואחר כך כאשר פרץ האגו ביניהם והתחיל להתרחב, התגלו סימני הפירוד.

אנשים התחברו זה עם זה והתרחקו זה מזה – וכך הם התחלקו לקבוצות שבסופו של דבר עזבו את בבל, התפזרו בכל העולם, וכך נוצרו אומות העולם. הם היו מעוצבים על פי הרצונות האגואיסטיים שלפיהם נקבע בהתאם לייחודיות שלהם מי יכול להסתדר עם מי. כתוצאה מכך, היום אנחנו רואים שלכל עם יש מנטליות משלו, מנהגים, מסורת, וכולי.

ובנוסף, ללא קשר לשבטים וחמולות, התאספו סביב אברהם אנשים עם "נקודה שבלב" מבבל כולה. כאשר הם שמעו את המסר שאברהם הפיץ, הם הרגישו שהם רוצים להיות דווקא בקבוצה כזאת. והקבוצה הזאת, בהתאם לחוק של "ענף" ו"שורש", פנתה לכנען.

ושאר האנשים לא ידעו מדוע הם נמשכים למקומות כאלה או אחרים. כך גם היום, האדם לא מרגיש בחיים שלו שזה הבורא ששולח לו את הכול ומוביל אותו לכיוון זה או אחר. נראה לנו שהכול קורה במקרה, ללא תכלית, על אף שאין מקריות בטבע. פשוט הסיבות נסתרות מאיתנו.

מצד שני, קבוצת אברהם קיבלה הוראה ברורה: "לך לך לארצך". במילים אחרות, התלמידים הרגישו בצורה מוחשית את הקשר בין השורש הרוחני לענף הגשמי. הם בעצמם נמצאים במצב "כנען", ולכן הגיעו לארץ כנען.

בהמשך הם התחברו אחד עם השני יותר ויותר, עד שהגיעו למצב "בית יעקב" – אחדות בקטנות. ואז התברר שחסר להם דחף פנימי נוסף, התנגדות – בקיצור, תוספת, "חומר" לעבודה.

לכן התחיל להתגבר בהם הרצון האגואיסטי, מה שנקרא "גלות מצרים". והתהליך הפנימי הזה היה מלווה בתהליך חיצוני: הם ירדו למצרים ועברו שם חוויות בהתאמה למצבים הפנימיים. שבע שנות שובע, שבע שנות רעב, מכות מצרים – כל זה קרה גם בצורה חיצונית, אמנם שלא בהתאמה מלאה עם המצבים הפנימיים.

אנחנו לא מסוגלים להבחין בקשר הזה, ולכן אין טעם לחפש מקבילות חד משמעיות. לדוגמה, ביציאת מצרים הרוחנית, מצרים כולה, כלומר, כל הרצון האגואיסטי, נפלה. הרי, בני ישראל התנתקו מהאגו הגדול. הוא שרה ביניהם ולא נתן להם להתחבר, למרות כל המאמצים, עד שנוצרה הזדמנות להתעלות מעליו. באופן כללי, החיבור הוא אפשרי רק מעל האגו, לא בתוכו, לא יחד איתו.

אך בעולם הגשמי קרה משהו אחר – מצרים לא נפלה אחרי שיצאו משם בני ישראל. הרי, העולם הזה קיים, אף על פי שאין בו שום דבר רוחני. מכאן נובע חוסר ההתאמה בין ההרס הרוחני במצרים לענף הגשמי.

בינינו, בדרגה הרוחנית, אנחנו מעצבים את המציאות שלנו, והדרגה הגשמית שנתפסת בחמשת החושים שלנו ממשיכה להיות כרגיל. אין בה תוכן רוחני, והיא לא חייבת להפוך לשממה בהתאם לאירועים הרוחניים. כך מתגלה ההבדל בין המדרגות, ומצרים הגשמית נשארת במקום, על אף שבמצבים הפנימיים שלנו היא נהרסה.

נאמר, שהשורש הרוחני חייב לגעת בענף הגשמי. אבל רק לנגוע, הוא לא מתלבש בו ולא פועל בו.

מתוך שיעור על המאמר "ירושת הארץ", 30.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ארץ ישראל: הזכות להתיישבות עראית
הארץ המובטחת במָקום של המדבר
ארץ שניתנה לנו כמקדמה בשביל התיקון הרוחני

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest