דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ליצור מעלינו "רקיע שמימי"

ליצור מעלינו "רקיע שמימי"

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 2

כל מדרגה מסכמת, משלבת בתוכה את כל מה שמתרחש בה. אנחנו כל הזמן לומדים על עצמנו את המצבים והתכונות שעוברים, שלאט לאט מצטברים, ואחר כך, כמו במונה שמסתובב, מגיע שלב שהאפס מתחלף באחד, ואחר כך שוב מגיע שלב שהאחד מתחלף בשתיים, וכן הלאה. כך גם אצלנו.

אבל כאשר מופיעה בי הספרה אחת או שתיים, היא מופיעה כסכום שלילי על כל ההתגלויות השליליות הקודמות, שעליהן אני יכולתי לעלות. ועכשיו אני מתעלה מעל כולן יחד ונוצרת אצלי מדרגה חיובית ראשונה.

לכן צריכים להבין, הבורא אף פעם לא מתגלה לנו בצורה טובה. הוא מאלץ אותנו, שנשתנה ואז אנחנו נרגיש אותו, כלומר את התכונות העצמיות המתוקנות שלנו שיורגשו על ידינו כתכונות של הבורא.

לכן אנחנו לא צריכים להסתכל הצידה, אלא רק לתוכנו, בכך שמבררים איפה התכונות שפועלות נגד החיבור, שנוצרו כתוצאה משבירת הנשמה הכללית, לגלות אותן וכל פעם להתעלות מעליהן. כך אנחנו מתקדמים קדימה. כלומר, על כל השגגות ועל כל הפשעים תכסה האהבה. ולפי העיקרון הזה אנחנו מתקדמים.

עכשיו, כאשר אנחנו נמצאים בכזאת אווירה טובה, חסרה לנו דאגה הדדית, כדי שבראש ובראשונה אנחנו נעשה מעל עצמנו "רקיע שמימי", כזאת סביבה, כזאת כיפה, שתחזיק את כולם בהכרה תמידית שאנחנו צריכים לגלות בתוכנו הפכים לחיבור וכל הזמן להתגבר עליהם.

ואם הם לא מופיעים בנו, זה סימן לכך, שאנחנו לא משתוקקים לחיבור. אבל כאשר אנחנו באמת נשתוקק אליו, אז מייד נרגיש התנגדות. מפני שברוחניות אין עצירה, מייד יוסיפו לנו כל מיני הפרעות כשלבי התקדמות.

בספרי מקורות רבים, מדובר על איך שהמקובלים הרגישו שנאה הדדית זה כלפי זה. בספר הזוהר נאמר, שתלמידיו של רבי שמעון הרגישו כזאת שנאה הדדית, שהיו מסוגלים לשרוף זה את זה עד עפר, "אש השנאה בערה ביניהם".

לא היה להם כביכול מה לחלק, כולם עניים, חיו במערה קטנה. ממה הם הרגישו שנאה? מזה שרצו להתקרב זה לזה כדי לתקן את הטבע שלהם ולגלות בו את תכונת ההשפעה והאהבה, את הבורא.

לכן דרוש כוח גדול של הסביבה, הקבוצה, תזכורת תמידית על כך, שאם הקבוצה עובדת בצורה נכונה, אז כל הניגודים שמופיעים בינינו מהווים רק אמצעים להתעלות הרוחנית שלנו.

מלֵבנים כאלה נבנית הנשמה, כלומר התכונות המתוקנות. תכונות הדחייה אלה הם החלקים השבורים של מקדש הנשמה. בכך שאנו מחברים אותם ביניהם, אנו משחזרים את ה"כלי" הזה, את הנשמה הכללית שלנו.

אנחנו עושים מאמץ לחיבור, ובסופו של דבר מקבלים גילוי הרע בכל אחד מאיתנו, לא רוצים להתחבר. יחד עם זה, אנחנו צריכים להרגיש את הלחץ של הקבוצה כדי לא לברוח מהעוינות והשנאה שמופיעה אצלנו כלפי חלק מהחברים או כלפי כולם. תחת הלחץ של הקבוצה אנחנו מתחילים להשתוקק לחיבור, בניגוד לכוח הפירוד, לכן הלחץ של הקבוצה חייב להיות חזק.

על ידי השתוקקות לחיבור אנחנו מתחילים להבין, שכאן דרוש לנו לא רק הלחץ של הקבוצה, אלא גם הכוח העליון, "האור המקיף". ואז מופיעים שלושת המרכיבים ההכרחיים: אנחנו, הקבוצה, "אור מקיף", שבתוכם נפתרת הבעיה הזאת ואנחנו מתחברים.

בפעם הבאה, אותו הדבר, כלומר תנאי החיבור הופך להיות התחלתי. ושוב אנחנו צריכים לאחר החיבור לחפש סיבה לחיבור עוד יותר גדול. ושוב מקבלים דחייה, ירידה, שמעליהם עולים ושוב הולכים קדימה. אנחנו כולנו עוברים תהליך כזה.

מתוך שיעור מס' 2 מכנס בסנט פטרבורג, 12.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הבורא דוחף אותי – והסביבה תופסת
הדרך אל הטוב – צעד אחר צעד
רק תרצה, והכול יתגשם!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xTVs2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest