דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לילות לבנים במדבר הערבה

לילות לבנים במדבר הערבה

אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים במדבר ושנישאר במדבר, בשממה, בריקנות, אם לא נגיע למצב שנוכל להשפיע נחת רוח לבורא. ולעצמנו שתהיה רק הידיעה שאנחנו עשינו זאת, משתדלים לעשות, מתקרבים לזה. ואחר כך יש דרגה עוד יותר גבוהה, שאפילו את זה אנחנו לא רוצים לדעת, אלא היגיעה עצמה – ליהנות לבורא – היא השׂכר שלנו.

הריקנות שנוצרת בינינו תמיד תהיה אותו המקום שהבורא צריך למלא בהתאם למצב שלנו. כי ככל שאנחנו נעלה גבוה יותר במדרגות הרוחניות, הריקנות הזאת תקבל צביון חדש, מהות, זהות חדשה. עד שבסופו של דבר, נגיע למצב, שלא נבקש כלום חוץ מהאפשרות לתת מאמץ בחושך גמור. וחושך כזה הופך בשבילנו למקום שמלא באור.

"חשכה כאורה יאיר", אבל איך זה יכול להיות, הרי נשאר חושך! בשבילנו זה כבר לא חושך. אם אנחנו מביאים לשם "אור חסדים", את הדחף שלנו להשפיע, אז החושך הופך לאור, לילה הופך ליום.

אם אנחנו עושים מעצמנו כזה כלי שיוכל לעבוד רק לצורך להיות שָמָש לכל הבריאה הזאת, אז הכלי הזה הופך להיות לצינור מעבר לאור. אנחנו כבר למעשה מוכנים למעבר הזה, דבר שלא היה אף פעם קודם לכן, ומסוגלים על ידי מאמץ הדדי להגיע לפעולה הנכונה. שהפעולה שלנו היא לא בזה שנרגיש ונבין את הבורא, אלא שאנחנו נגלה את החיסרון הנכון. זה הדבר היחיד שנדרש מאיתנו.

עם החיסרון הנכון הזה אנחנו מייד נגלה שכבר נמצאים במדרגה רוחנית מסוימת. כי אנחנו גם עכשיו כבר נמצאים בעולם אין סוף, אבל מגלים רק חלק ממנו במידת החיסרון שלנו אליו, ופעם נגלה את כולו.

מתוך שיעור שלישי להכנה לכנס, 29.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
להגיע לגיל "בר מצווה"
לילה יהפוך ליום, ויום ללילה
הכנס מעורר בנו את החיים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/rroJA

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest