ליד גבולותיה של הארץ המובטחת

בפרשת "שלח" מדובר על מה שמתרחש עם האדם לפני כניסתו לארץ ישראל, כלומר לפני העלייה למדרגה הרוחנית הבאה. כאן באופן ברור ניתנת הדוגמה כיצד צריך ללכת באמונה למעלה מהדעת.

המדרגה רוחנית הבאה שמתגלה לפני האדם, זהו עולם מדהים של ארץ זבת חלב ודבש. אבל אסור להיכנס לשם. פעם תושבי ברית המועצות חלמו על קומוניזם: "אלה יהיו חיים טובים! נוכל למלא את כל המשאלות והצרכים שלנו, ניתן דרור לתקוותינו, לחלומותינו ולרצונותינו!". אבל כשהם הבינו שיחד עם זה בא גם השיוויון, דאגה לאחרים, צריך לעבוד עבור כולם ויחד עם זאת להרגיש מאושרים, אז הם מיד נבלו. זה האושר הקומוניסטי? קחו אותו בחזרה!

לכן, כשמדובר על ארץ זבת חלב ודבש, אז צריך להבין שזה לא חלב של היום ולא דבש של היום, אלא ערכים אחרים לגמרי, שאליהם אני צריך ליצור בתוכי רצון והשתוקקות. דווקא הם צריכים להפוך להיות עבורי החשובים ביותר. ואז אני באמת אכנס למצב שימלא אותי, ממש כמו על ידי חלב ודבש. עכשיו הערכים האלה נראים לי ממש נוראיים: לעבוד במקום אחרים, לדאוג לאחרים, לחשוב עליהם, לדאוג לכולם. בזה אני אמלא את החיים שלי? היום זה נראה לי כמו גיהינום! לכן אני צריך לשנות את עצמי כך שהערכים החדשים ייראו לי כגן עדן ואז הארץ הזאת תהפוך עבורי לארץ המובטחת.

שאלה: למה אנשים מתנגדים לזה? מה רע בלחיות עבור אחרים, לחשוב עליהם, לאהוב אותם?

תשובתי: אין בזה שום דבר רע. באופן תאורטי, זו בעצם שיטה נפלאה, מצב נפלא. אבל כשזה בא לידי עשייה בפועל, מה שקרה בשלטון הסובייטי, בקיבוצים ובקהילות דומות אחרות, אז שום דבר לא יתגשם, מפני שהאגו שלנו מתנגד לזה. הוא אפילו לא יכול לחשוב על לעבוד למען אחרים, קיימת אצלנו התפיסה: למלא את עצמי. ואם אנחנו חושבים על אחרים, אז זה רק על איך לספק את עצמנו דרכם. ברגע שהאדם מתחיל לעבוד על זה, אז הבחינה הרומנטית מיד מסתיימת, המהפכה בולעת את הילדים שלה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 29.4.2015