לומדים לשחק

שאלה: מחקרים רבים מראים, שהשכר לעיתים קרובות מקלקל לנו את התענוג. למשל, ילדים שמבטיחים להם פרס עבור זה שציירו, בזה שהם מתרגלים לכך, בהמשך הם כבר לא יכולים לצייר ללא פרסים. אותו הדבר בנוגע ללימודים, אומרים לתלמידים ללמוד בשביל ציונים ואז רואים שזה מקלקל להם את האהבה של הלמידה. אבל מצד שני, אנחנו בכל זאת יודעים שהחומר שלנו הוא רצון לקבל. כלומר, השכר בכל זאת הכרחי. אז מה ההבדל בין תענוג ממשחק ותענוג מעבודה?

תשובתי: שכר יכול להיות שונה לפי הגובה שלו. המשחק מסב לי תענוג "מופשט", יותר גבוה. במשחק אני מתחבר ומשתף פעולה עם האחרים. לא במקרה אנשים מדורי דורות נמשכים למשחקים: למשל, המסורת של המשחקים האולימפיים מתחילה עוד מיוון העתיקה.

המשחק מחזיר את האדם לילדות ופשוט טוב לו מזה. לא בגלל כסף או עליונות על האחרים, לא בגלל הכבוד שחולקים לו, זה משהו אחר, מופשט. המשחקים שלנו תואמים למשחק העליון, שבו ה"אור" ממלא את ה"כלים". על זה נאמר: "הבורא משחק עם לוויתן"…

כל העניין כאן הוא ביחס שלי. אני יכול לעבוד קשה מהבוקר עד הלילה ולראות בזה תענוג, מנוחה. את התמונה משנה השכר שאני מקבל בזמן המאמץ, מה שנקרא "בו במקום". בעבודה רגילה השכר מגיע אחר כך, ואילו במשחק ובמצבים אחרים דומים, אנחנו מקבלים שכר "במקום". למשל, על ידי הרמת משקולות אני מרגיש שאני הופך ליותר חזק ובריא. שם העבודה עצמה הופכת לשכר.

וזה אומר, שאנחנו צריכים להביא את עצמנו לכזה מצב, שאנחנו נהנה מהעשייה עצמה, כמו שהיא. אני נמצא עכשיו עם החברים, עובד איתם "כתף אל כתף", אני מתחבר איתם וזה גורם לי תענוג. מדוע? מפני שבחיבור שלנו אני רוצה לגלות את הבורא שנהנה ממה שאנחנו עושים.

המפתח לכול זו החברה. רק היא יכולה לשנות את הערכים שלי, להציב עדיפויות נכונות ובכלל להעלות את הסקאלה של הערכים מעל לדרגה ה"בהמית". מאותו הרגע שירדתי מהעצים והתחלתי לחיות חיים אנושיים, דווקא החברה, ורק היא, קובעת את כל מה שאני עושה. בין אם אני רוצה בכך ובין אם לא, באופן הכרתי או לא הכרתי אני מבצע את רצונה.

לכן, אם החברה מעלה בעיניי את הבורא ואת ההשפעה לגובה הרצוי, אז אני ברצון ובשמחה אעבוד יחד עם החברים, בזה שנהנה, כמו שפעם נהניתי למשל מהתהליך עצמו של משחק כדורגל עם החברים, אפילו ללא קשר לתוצאה.

בכל רגע של המאמצים שלנו בחיבור אנחנו עושים נחת רוח לבורא. הוא לא ייהנה אחר כך, הוא נהנה כבר עכשיו. וגם אנחנו צריכים עכשיו ליהנות מהפעולה החשובה והגדולה הזאת, מבלי שיהיה לנו צורך בשכר עוד יותר גדול. ברגע שאנחנו נגיע לזה, המחסומים ייעלמו והכול ייפתח.

יוצא, שהבורא מתגלה לך, כשאתה לא מרגיש בכך רצון, פשוט מפני שהגעת לכלים דהשפעה.

שאלה: אז בשביל מה הוא מתגלה? מה עליי לעשות איתו?

תשובתי: לא צריך לעשות שום דבר. אתה נמצא איתו בחיבוק…

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 24.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שכר עבור הנאמנות
אחד עובד, כולם מקבלים
הבורא בתור שׂכר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest