דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להתעלות מעל לעיגול שלך

להתעלות מעל לעיגול שלך

בעל הסולם, "מתן תורה", (גרסה מקוצרת): "בטרם שמגיע להשפעה, בהכרח שכל פעולה לזולתו, לאדם או לה', מורגשת ריקנות. אולם ע"י יגיעה, נמצא עולה ומתרומם לטבע שני, שזוכה מיד למטרה הסופית, לדביקות. השפעה לחברו, מסוגלת להביא להשפעה לבורא, כי היא קרובה ומהירה להתגלות, שמורה מטעויות, ויש לה תובעים".

כשאנחנו חושבים על ההשפעה, זה מייד מעורר בנו בלבול וחולשה, שכלית ופיזית, וכן דחייה ורצון לברוח מזה. אם האדם חווה תחושות שכאלה, סימן שהוא לא נמצא בסביבה הנכונה. העניין כאן הוא לא בהימצאות הפיזית בקרב האחרים, אלא בקשר של הרצונות המשותפים, ההשתוקקויות המשותפות.

אם כן, האדם חייב לעורר בתוכו את הנחיצות, ובה הוא יגלה עד כמה הסביבה הולכת לקראתו, עד כמה היא תומכת בו. אפילו מי שנמצא במקום גבוה בסולם המדרגות הרוחניות, יכול לקבל מחברה "קטנה" את כל הכוחות הנחוצים לו.

ודאי שאנחנו מרגישים ריקנות בהשפעה לחבר או לבורא. אין לנו שום עניין בהשפעה, ואנחנו צריכים לתת יגיעה אפילו כדי לשמוע, לקרוא ולחשוב עליה. ולממש אותה זה כבר פשוט בלתי אפשרי. אם האמת הייתה מגולה לנו, אז אפילו במחשבות, ברצונות ובפעולות הטובות ביותר שלנו, היינו רואים את האינטרס האגואיסטי ללא שום טיפה של דאגה לטובת האחר. כך או אחרת, הכול צריך לחזור אליי, ומאחורי כל חישוב שלי, ללא כל ספק, מסתתר רצון לרווח עצמי. הטבע שלי יכול רק לשקר לי שכביכול אני פועל לטובת הזולת.

אז מהי התרופה למחלה הזאת? – בעל הסולם כתב, "שעל ידי יגיעה, האדם עולה לטבע שני". אילו מאמצים יאפשרו לי לעלות אליו? הרי אני לא מעביר את עצמי מהטבע האחד אל הטבע השני. אף אחד לא יכול למשוך את עצמו ב"שערות" למדרגה העליונה יותר. אני שקוע כל כולי בטבע האגואיסטי ואין לי שום טיפה של כוח כדי לפרוץ ממנו החוצה.

ישנה רק נקודה אחת, ניצוץ מלמעלה, שטמון בי משבירת הכלים, שקושר אותי עם משהו שנמצא מחוץ למעגל שלי. אם אני משתדל לקשור אותו עם הניצוצות של החברים שנמצאים מבחוץ, אז כולנו יחד בונים מעל למעגלים האגואיסטיים שלנו איזשהו "אוסף" של הנקודות (ניצוצות) שלנו. וככל שה"אוסף" הזה מתאים לאור העליון, הוא מתחיל למשוך על עצמו את הכוח שלו.

כי האור הוא אחד, וגם אנחנו משתדלים להפוך לאחד, לאיש אחד בלב אחד, ואז אנחנו מקבלים את התורה, שבה מסתתר האור המחזיר למוטב. האור הזה מחבר את הניצוצות שלנו עד כדי כך שכל ההבדלים ביניהם נעלמים והם באמת הופכים לאחד. וככל שהוא מחבר אותם יותר, כך הוא יכול להשפיע עליהם יותר, על פי חוק השתוות הצורה.

בסופו של דבר אנחנו מקבלים את הנשמה, שבה כולנו יחד מרגישים כאחד. וכל שאר הרצונות שלנו, שנמצאים מחוץ לאיחוד הזה, אינם מהווים הפרעה. אנחנו משתמשים בהם מאוחר יותר, להשפעה.

בעל הסולם כתב (שמעתי, מאמר קכ"ה): "אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו".

הדבקות בניצוצות של החברים והדבקות בבורא הן היינו הך. כי הבורא הוא מה שמתגלה בתוך הדבקות ביניהם.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 10.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להגיע לכנס עם לב בוער
מי קרוב אליי יותר?
מערכת ההשפעה

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/NkqqS

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest