קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בקוראנו בספר הזוהר אנחנו חייבים לדמיין לעצמנו שאנחנו נמצאים בשתי מערכות. מערכת אחת נבראה על ידי הבורא והיא אינה ניתנת לשינוי, היא היחידה שקיימת והיא נקראת "עולם אין סוף". כמו שאומר בעל הסולם ב-"הקדמה לספר הזוהר": המצב שבתוכו אנחנו קיימים הוא קבוע במחשבת הבריאה של הבורא "ליהנות לנבראיו", מאחר ובמחשבה אחת הבורא ברא ועיצב כהרף עין את כל הבריאה במצבה הסופי.
המציאות הזאת מושלמת ואינה ניתנת לשינוי, אצל הבורא הכול מתגשם בפעולה אחת. אנחנו קיימים במצב המושלם הזה בכל שלמותנו, כפי שהבורא מלכתחילה חשב לברוא אותנו. אך בנוסף למצב המושלם הזה, אנחנו קיימים ביחס לעצמנו בעוד מציאות אחת, כאילו שאיבדנו את הכרתנו ואיננו משיגים את אותה המציאות המושלמת שבה הבורא ברא אותנו.
שני המצבים האלה קיימים במקביל. ואנחנו צריכים על ידי המאמצים העצמיים שלנו, על ידי ניצול הסביבה (ספרים, רב, קבוצה), לעבור להרגשת המציאות האמיתית. עלינו להתעורר, לחזור להכרה, לחזור לאותו המצב האמיתי שבו אנחנו קיימים, אך איננו מרגישים אותו על ידי החושים המקולקלים שלנו.
חכמת הקבלה ניתנה לנו כדי שאנחנו, בהימצאנו במצב של חוסר הכרה הנקרא "העולם הזה", נוכל לגלות את אותה המציאות המושלמת ועל ידי מאמצנו המשותפים, בהשתדלנו להידמות לה, נזמין ממנה כוח המסוגל להחזיר אותנו לשם, זהו "המאור המחזיר למוטב". הכוח הזה ירפא אותנו בהדרגה, יתקן את האגואיזם שלנו, ואנחנו בהדרגה, מחוסר ההכרה, נתחיל להרגיש את החיים האמיתיים ונגלה ש"היינו כחולמים".
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.07.2010
רשומות קודמות בנושא:
עולם אין סוף כאן ועכשיו!
הדרך אל ההרמוניה העליונה
שאלות של ילדים ושהמבוגרים יקנאו, חלק 5
