להתמלא באהבה

רצונות אגואיסטיים מנהלים את העולם. אנחנו משתדלים לספוג לתוכנו כמה שיותר, ורואים שהרצונות האלה לא יכולים להיות מלאים. כל הניסיונות לספק אותם מובילים אותנו אל המוות.

כמה שלא נתמלא בהם: אוכל, מין, שמחות משפחתיות, גילויים, ידע וכדומה, אנחנו בכל מקרה מגיעים לכך, שלא נשאר בנו מזה כלום. להיפך, מגיעה ריקנות עוד יותר גדולה ובנוסף אליה גם אכזבה. נדמה לנו, שתענוג אותו אנחנו רוצים לקבל, שווה לרצון, אבל כשהתענוג נכנס לתוך הרצון, הוא מגדיל אותו פי שניים ואנחנו נשארים ריקניים כפליים. כי אור ורצון מבטלים זה את זה, כך שמשאירים ריקנות כפולה.

עד היום, זוהי תוצאת החיים של כל אחד מאיתנו. האדם מגיע עירום לעולם, ויוצא מהחיים עירום כפליים. אנחנו עוברים המון גלגולים, עד שמתחילים להבין שלא כדאי לנו לרדוף אחרי שום דבר, זה לא נותן כלום. בהדרגה מתגלה באנושות ההכרה הזאת, ואנחנו מתחילים לחפש אחר האמת. היא מביאה אותנו לשיטה שבעזרתה אפשר באמת להתמלא. אבל המילוי הזה אינו נכנס ישירות לתוך הרצון לקבל, אלא ממומש דרך מילוי של אחרים. לכן כאן חיונית אהבה כלפי אחרים, ואז תהיה לנו אפשרות אין סופית ליהנות אותם, ויחד עם זה ליהנות בעצמנו בזכות שממלאים את האהובים.

בעולם שלנו ישנן דוגמאות, כיצד זה פועל בדרגה אינסטינקטיבית בהמית של הטבע, כשאנחנו ממלאים את ילדינו ואת אלה שאנחנו אוהבים. ואילו בעולם הרוחני הכול הרבה יותר חזק, מפני ששם אנחנו ממלאים זה את זה, לא מפני שמלכתחילה אנחנו אוהבים מישהו, אלא אנחנו מולידים בתוכנו אהבה כלפי אנשים זרים לחלוטין ואפילו כלפי אנשים שאנו דוחים. האהבה הזאת אינה מופיעה סתם כך, אלא בעזרת האור העליון. כשהאדם מחייב את עצמו לשרת אחרים, מתחיל להיוולד בו בהדרגה רגש של אהבה כלפיהם, מפני שהם הופכים להיות יקרים עבורו, כמו ילד מאומץ במשפחה, כי במידת ההשקעה שלהם בו, ההורים מתחילים לאהוב אותו אפילו יותר מאשר את הילדים הביולוגיים שלהם.

חכמת הקבלה מלמדת אותנו כיצד להשפיע לאחרים ולהתמלא יחד עם זה, אבל לא מדובר על השפעה למען הקבלה. העיקר זה קבלה על מנת להשפיע. אז אני ממלא את עצמי, ובו זמנית ממלא את האחרים. המטרה שלי היא למלא אותם! אבל בסופו של דבר המילוי נשאר בתוכי. כאן מופיעה "הסתעפות" שאינה מובנת לנו היום, אותה האדם מתחיל להשיג בהדרגה כשעוסק בחכמת הקבלה.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "שיחות עם מיכאל לייטמן", 10.6.2015