קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
זוהר: פרשת מקץ, סעיף קי"ז: כשהאדם קם בבוקר, צריך ליטול ידיו מן נטלא של מים.
"בוקר" משמע, שמגיע אליו אור החסדים שמתגלה בו הארת חכמה.
בתוך הרצונות האגואיסטיים, האדם מרגיש את ההשפעה והאהבה כחושך. על ידי התיקון שהוא עושה, הוא כאילו מתעורר אל הבוקר, אל השחר – באותם הרצונות שכבר מתוקנים, ומתחיל להאיר השחר והיום, אור של השפעה.
כל זה מתרחש באותם הרצונות, תחילה הוא חשב שברצונות האלו העולם הרוחני הוא חושך, משהו דוחה ולא רצוי, מאחר וזה קשור בהשפעה ובצורך לאהוב את הזולת. אחר כך הוא קיבל תיקון, מאחר ולמד בלילה (כך גם אנחנו בהתאם לקשר שבין "ענף ושורש", לומדים בלילה), והכין את עצמו לביאת היום. כך הוא קיבל את ההבנה שהרוחניות, ההשפעה ואהבת הזולת – זה כמו יום, כלומר שזה טוב.
בהתאם לכוונה הזאת, האור המקיף מתחיל בהדרגה להשפיע עליו, ואותו המצב שהיה נדמה לו כחושך, נהפך עבורו לרצוי, כלומר הופך ליום ומתחיל להאיר.
התיקונים האלה שהוא מבצע על הרצונות שלו, נקראים "נטילת ידיים", כי הרי "ידיים" הם הרצונות של הקבלה וחייבים להתנקות מהכוונות האגואיסטיות האלו, בכדי שיהיה ניתן להשתמש ברצונות האלה. "נטלא של מים" – הכלי העליון, הבינה, שופך את אור התיקון על הרצונות של הקבלה.
