להתחבר בלב אחד

שאלה: האם אפשר לנסח בקצרה את מטרת הכנס בערבה?

תשובתי: המטרה שלנו היא אחת: להתחבר בינינו ולגלות את הדבקות בבורא. אנחנו צריכים לגלות את הקשר ההדדי הצפוף, את התלות ההדדית החזקה בכל הנוגע להשגת המטרה, לעלייה מעל לרצונות הגשמיים, מעל לכל מה שמצטייר לנו בעולם הזה. בשכל וברגש שלנו אנחנו צריכים להתעלות מעל למציאות שאנחנו מרגישים כאן, ולאחד את כל הלבבות והמחשבות שלנו, כך שלא סתם נעבור מ"אני" ל"אנחנו" אלא כדי שנעלה למדרגה גבוהה יותר ונהפוך ל"אחד", כשם שטיפות מים מתלכדות לטיפה אחת מבלי להשאיר שום גבולות ביניהן.

השפעתו של האור העליון תעזור לנו להשיג את זה. איננו יכולים לתאר לעצמנו את המצב הזה. אבל האור מסוגל להביא אותנו אליו. העלייה הזאת למדרגת האיחוד הראשונה תהווה את המעבר של המחסום. ולאחר מכן אנחנו נמצא את עצמנו במדרגות הרוחניות ונוכל לעלות ולטפס עליהן, עד לגמר התיקון.

ובמצב הרוחני הראשון שלנו אנחנו רוצים לגלות את הכוחות לתיקון העולם, כדי לעזור לו בדרך למטרת הבריאה, שבה כולנו מתחברים לדבקות בבורא. אנחנו רוצים שהעולם יגיע לכך בדרך הטובה ולא בדרך הייסורים, שגם הם יכולים לדחוף אותו קדימה.

ולכן כל העבודה שלנו היא להשיג את העולם הרוחני, כלומר את מידת הדבקות בבורא. ואז נעזור לאנושות להשיג בדרך הטובה את המצב של השלמות שנקבע לה מראש, שבו כולנו נגרום נחת רוח לבורא.

שאלה: עם איזו מחשבה צריך כל חבר להגיע לכנס?

תשובתי: אני רוצה לאבד את ההרגשה הפרטית שלי. אני רוצה להתעלות, ברגש ובשכל, מעל לגוף, ולהתחבר עם השכל והרגש של כל החברים, שיעצבו את הראש והלב הכללי. על זה נאמר: "כאיש אחד בלב אחד".

זאת התמונה שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו בכנס, כשאנחנו משתדלים לחיות אותה, לחיות בתוכה. אני יותר לא בעל הבית על עצמי, אני "מכור" לקבוצה, והיא דואגת לי כפי שהפרצוף העליון דואג לתחתון, כמו שהכלל דואג לפרט, כמו שהשכל דואג לגוף. מעתה הקבוצה היא שמניעה ומנהלת אותי.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 16.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
התמיכה הנשית
הכנס בערבה – ניתוק מההפרעות
מגבשים את הגרעין של החיבור העולמי