דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / הדת בראי הקבלה / להתחבט או להתמסר לזרם?

להתחבט או להתמסר לזרם?

laitman-img_3151_100_wp

כתבי בעל הסולם, מתוך מאמרו "מהות הדת ומטרתה": "כאן אני רוצה להשיב על ג' שאלות:
האחת: מהותה של הדת מהי?
השניה: אם מטרתה מקווה בעולם הזה, או לעולם הבא דוקא?
השלישית: אם מטרתה עומדת לטובת הבורא, או לטובת הבריות?"

נראה שבאמצעות שלושת השאלות הללו אנחנו מכסים את כל הנושא העצום של הדת.

מהי בכלל דת?

אצל האדם שחי בעולם שלנו מתעוררות שאלות בנוגע לחייו: "מי אני?", "מהיכן אני בא?", "מי מנהל אותי?", "איך אני קיים?" "לאן אני הולך?". בעלי חיים אינם מודאגים מכך, הם נולדים בצורה טבעית, חיים תחת שליטת הדחפים ומתים בלי לשאול שום שאלות.

השאלות הללו מתעוררות רק במין האנושי, וגם לא אצל כולם. 90% מבני האדם בכלל אינם חושבים על כך. הם מתייחסים ללידה, לחיים ולמוות כאל דבר נתון, כאילו כל מה שקורה הוא ברור ומובן.

אך מה קורה אם האדם חושב על משהו גדול יותר, על הסיבה לחייו? הרי הסיבה הזאת נובעת מהבורא. כפי שידוע לנו, כל שלב מתחלק לארבע דרגות עביות, כלומר, ארבע דרגות של עומק הרצון. אם האדם הגיע כבר לדרגה העמוקה יותר, המקולקלת יותר של הרצון, כבר אין לו יותר שאלות. הוא מרגיש פחדים שונים, הוא רוצה להרוויח, הוא מחפש את האמת וחופר עמוק יותר. כך האנשים נעשים חוקרים, פילוסופים, ובכלל, מעבדים יחס זה או אחר לחיים.

בשלב האחרון של הסולם הזה האדם מתחיל להתייחס למתרחש בצורה אובייקטיבית, בלי קשר לעצמו. זאת כבר לא סתם גישה מדעית: הוא רוצה לגלות את סוד החיים. על אף שיש לו בכך עניין אישי רב, יחד עם זאת, הוא נשאר חופשי בצורה מקסימלית בשיפוטו.

החוקר המסורתי מקבל נתונים ובעצם מתעלם מעצמו, הוא חוקר רק את הטבע החומרי בלי לגלות את יחסו האישי לנושא, אין בו תשובות על שאלות מהות החיים. לכן המדענים והפילוסופים אינם יכולים לגלות את המימד שקיים מעל החיים הללו, שמתפתח בתוך חמשת החושים הגופניים שלנו.

אך אם האדם מבין שהוא חייב לגלות את מטרת החיים מעל הטבע שלו, בניתוק אמיתי מעצמו, אז עליו להתנתק מהחיים הללו, להתעלות מעליהם ולהיות חוקר אמיתי. אסור לו להישאר בשבי הטבע העצמי שמכתיב לו בתת מודע את תפיסת העולם וההתנהגות.

כלומר, בחיפוש אחר משמעות החיים עלינו לצאת לדרגה שבה נהיה באמת בלתי תלויים בטבע שלנו, אובייקטיביים ביותר ומנותקים לגמרי מכל מה שיש בנו.

כיצד זה ייתכן? זאת בעיה גדולה ביותר. ובזה, בראש ובראשונה, עוסקת חכמת הקבלה.

הרי ההתקדמות שלנו בחיים מתחלקת לשני שלבים. בשלב הראשון עלינו לעלות לדרגה הבלתי תלותית, להצטייד בכל האמצעים וכלי הקליטה הנדרשים כדי לתפוס "שטח ניטרלי" שבו אנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד, לא לעולם הזה, לא לעולם הבא, לא לאגו, לא להשפעה, לא ליצר הטוב, לא ליצר הרע, לא לבורא, לא לנברא. עלינו לעמוד באמצע, במקום שנקרא "קליפת נוגה", או "שליש אמצעי דתפארת".

לא ברור לנו איך זה יכול להיות. הרי אין שום דבר מלבד הבורא והנברא, מלבד האור והכלי. אם כבר מדובר עלינו, על הנבראים, אז לפי ההגדרה אנחנו נמצאים בכלי של הרצון שנברא. אם כך, כיצד נוכל להביא אותו למצב שבו הוא לא יהיה תלוי לא בעצמו ולא באור? כיצד מוליכים אותו על החוט הדק הזה? מי בעצם מקבל החלטות במצב הזה? ובאיזה צד הוא יכול לבחור בהיותו ניטרלי?

כאן עלינו להבין שנוכל לערוך בירור הוגן על חיינו רק במידה שאנחנו מתעלים מעל עצמנו, מעל התכונות שלנו. אנחנו "תלויים באוויר" ונעשים בלתי תלויים קודם כל מעצמנו. לאחר מכן ייתכן שנגלה שאנחנו נמצאים בשליטת הבורא ונצטרך להיפטר גם ממנה. איך אפשר אחרת?

אם כן, כדי לענות על השאלה על מהות הדת, צריך להבין מהיכן נובעים החיים שלי, מי מנהל אותי, לאן אני שוחה. הרי אני נסחף עם הזרם. האם הידע על כך יעזור לי? האם אוכל לשנות את גורלי לטובה? כשאגלה את מטרת החיים, האם אוכל לשפר אותם? או שחוסר הוודאות הוא בעצם לטובתי? האם בסופו של דבר פשוט יהיה מה שיהיה?

ובכן, השאלה על מהות הדת היא מורכבת ביותר וכשניגשים אליה צריך לפתור מספר בעיות קודמות נוספות.

מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "מהות הדת ומטרתה", 24.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האדם שאינו מוותר
סיבה, גורל, תוצאה
תפקידה של הדת בתהליך ההתפתחות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/417cC

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest