דף הבית / חינוך, ילדים / להתגבר על הרגשת הריקנות

להתגבר על הרגשת הריקנות

שאלה: יש לי ידידה, שגדלה בקווקאז, ששם קיימים באופן מסורתי קשרים משפחתיים מאוד חמים. היא באה למוסקבה, בנתה לעצמה קריירה, אבל איבדה לחלוטין את הקשר עם המשפחה וכבר לא יכולה לשחזר את היחסים הקודמים.

האם כדאי לאדם, בהתבסס על העקרונות של החינוך האינטגרלי, לבנות סביבו סביבה אינטגרלית: למשוך את המשפחה, קרובי המשפחה, החברים? או שאפשר להסתפק באנשים זרים, אבל שבנויים בצורה נכונה?

תשובתי: אני סבור, שאדם בבית, במשפחה, חייב בהכרח להנהיג חינוך אינטגרלי.

האם צריך באופן זהה לפעול בצורה הדדית עם שאר קרובי המשפחה? קשה לומר, כי יחסים של קרבה משפחתית הם כאלה רבגוניים, שאי אפשר לתת כאן עצה חד משמעית.

ישנם אנשים שמתקשרים עם קרובי המשפחה פעם בשנה וגם זה בטלפון. ישנם כאלה, שנפגשים רק בחתונות או באזכרות. כולם לגמרי שונים.

ישנה קרבה משפחתית של חמולות, כמו לידידה שלך, ומובן, שבמוסקבה היא לא תמצא משהו דומה לזה, לא ניתן להחליף את זה בשום דבר.

צריך לעזור לה להיפרד מהריקנות, מההרגשה של חוסר תשומת הלב, הדאגה, ההבנה וכל השאר. אבל זו בעיה גדולה. לחיות ברוסיה עם שורשים קווקאזיים זה מאוד לא פשוט, זוהי מנטליות שונה לחלוטין.

אבל אם היא תמצא כזאת קבוצה, שבה באמת תהיה נטייה לעזרה הדדית, לקשר הדדי, אז זה יעזור לה בהרבה דברים. אני חושב, שלפחות היא לא תסבול. היא תהיה מושא לתשומת לב אליה ונושא לתשומת הלב שלה.

מתוך התוכנית "בית ספר לחינוך אינטגרלי", 24.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
סדנאות משפחתיות
קרובי משפחה במעגל הדיונים?
כדי לא להישאר בוואקום

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/GBq24

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest