קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם אפשר להתייחס לחבר בצורות שונות: לעיתים כתלמיד, לעיתים כמורה, ולעיתים, כשווה?
תשובתי: ניתן למצוא את שלושת סוגי היחס הללו בכל מצב.
- אם ברצוני להתחבר לחבר, עלי לתפוס אותו כאדם חשוב, משום שרק אז יהיה לי רצון להתחבר עמו.
לכן עלי להסתכל עליו כאילו שהוא האדם הגדול והחשוב ביותר בעולם, שדרכו אני יכול להתחבר לבורא. אם כך, יוצא שהוא חשוב לי כמו הבורא.
אם הקבוצה נותנת לי כוחות ואפשרויות להשיג את המטרה העליונה, אני רואה את חבריה כאנשים גדולים, שבהם תלוי הגורל שלי. אני מוכן לשלם להם כדי שהם יקבלו אותי, מוכן להקטין את עצמי כדי להתקשר עימהם. - לעומת זאת, כשאני חושב על חיזוק הקבוצה, אני מסתכל עליהם ממעל – כיצד אוכל לעזור להם, כיצד אוכל לגרום להם להתפעלות – ואז אני רואה אותם כקטנים ממני. הרי אני רוצה להשפיע עליהם, להוסיף להם כוח.
- אבל אם אנחנו מדברים על חיבור בקבוצה – אז כולם שווים. לאחר שהערכתי אותם כגדולים ממני, לאחר שהייתי גבוה מהם, אנו משתווים ומתאחדים זה עם זה. לכן אנחנו נקראים חברים.
אותם סוגי היחסים מתקיימים גם ביני לבין הבורא: הוא גדול ממני, קטן ממני ושווה לי.
- הוא גדול, מפני שהוא נותן לי כוחות, קובע את כל המחשבות והרצונות שלי.
- הוא קטן ממני, מפני שהוא תלוי בי – אני יכול להשפיע לו, אני יכול להסב לו נחת רוח. בכך הוא תלוי בי. יוצא, שהוא קטן ממני. התלות הזו דומה לתלות של ההורים בילדם.
- הוא שווה אלי, משום שניתן להגיע לדביקות רק בין שווים – רק שווים יכולים להתחבר זה עם זה, כדי לקבל הדדית זה מזה ולהשפיע הדדית זה לזה.
לכן, המצבים עצמם לא משתנים, גם ביחס לקבוצה, וגם ביחס לבורא. הדבר היחיד שמשתנה היא נקודת המבט שלי עליהם – אני יכול להיות גדול, וקטן, ושווה ביחס לחבר, וכך גם ביחס לבורא.
עלי לבדוק בכל עת כיצד אני יכול להשלים את כל אחת מצורות היחס הללו, כדי להתקדם עוד יותר, לעבר דבקות גדולה עוד יותר עם החברים ועם הבורא.
